מה הדבר הכי קשה שעברתם בחיים שאתם חושבים שעיצב אתכם ממש?

דברים שקשורים לאבא שלי.

דיכאון, צבא, ולגדול בבית שלא מקבל אותי.

התנתקות מאדם שמאוד אהבתי

הטרדות מיניות ופגיעה עצמית

שואל השאלה:
ואני פה אם תרצו לדבר :)
לא שופטת

שואלת השאלה, לגמרי איתך באותו עסק.
יש לי היסטוריה ארוכה מאוד עם אמא שלי.
זה בערך הולך ככה: ילדה אותי, הרסה לי את הילדות והנעורים, עכשיו מסתדרות. אין ספק שכל החוויה איתה בגיל ההתבגרות חישלה אותי בטירוף, להגיע למצב היום שאני מדברת איתה וצוחקת איתה ויש לי 0 טינה בלב אלייה, פשוט מדהים בעיניי ולא מובן מאליו בכלל.

יחסי חברה, שלוש פעם חרם (כל פעם בכיתה אחרת, עם ילדים שונים ובגילאים שונים), התנתקות קשה מהחברה הכי טובה, איבדתי ארבע חברות הכי טובות, והיתה לי חבורה שהעיפו אותי משם. קשוח.

התעללות מינית, פיזית, ומילולית מצד המשפחה

האמת שאין לי ממש מושג. עכשיו כשאני מנסה לחשוב על זה, אני לא ממש יודעת מה הסיטואציות בחיים ואיזה שעיצבו אותי ואת מי שאני. בכל אופן, בכללי, אני מאמינה שכל אדם מעצב את את עצמו בעזרת הבחירות שהוא עושה והדברים שהוא עובר. אבל ספציפית? איך נהפכתי למי שאני היום? מה הפך אותי למי שאני היום? לפי מה האופי שלי התעצב? נתת לי פה נקודה למחשבה. תודה לך :). אז אני אחשוב על זה ואולי אוסיף פה בעריכה אם אני אגלה את התשובה לזה.
עריכה: חחח עברו איזה פחות משתי דקות ואני חושבת שמצאתי חלק מהתשובה. אני חושבת שהדבר הכי קשה שעברתי ועיצב אותי זה הפחד שהיה לי ממוות (עדיין יש, אבל מצאתי דרך לא לחשוב על זה). הדרך שמצאתי כדי לא לחשוב על זה הייתה המחשבות על דברים אחרים. ככה שהמחשבות האלה היו המשכים לסדרות שעשיתי בראש וכאלה.. ואז מצאתי את מה שאני אוהבת..
עוד משהו זה אולי שהיה לי קשה מבחינה חברתית. האמת שעדיין זה לא וואו. אני מתכוונת, לא היו לי ממש חברות והייתי ממש מופנמת והביטחון העצמי שלי עדיין לא ממש קיים חחח.. אבל אני חושבת שהחוויה החברתית מהיסודי לא הועילה לביטחון העצמי, אולי אפילו גרמה לה..?