5 תשובות
אני ממליצה לך לנסות להיפתח ולדבר עם בן אדם כי זה יעזור לך
תנסי אולי ללכת לפסיכולוג
זה בן אדם שמומחה בייעוץ ויכוון אותך
אנונימית
זה תקופות ומשברים שאנחנו עוברים בחיים .. כל בן אדם מרגיש את זה בתקופות . אם את מרגישה ככה כבר תקופה ארוכה אני מציעההלך לפנות להורים שלך
הי, ראיתי את הפוסט שלך. את מתארת תחושות לא פשוטות, טוב שאת משתפת ולא שומרת את הכול בפנים. כמה זמן את מרגישה ככה? זה קשור לדעתך לסגר? האם את עושה פעילות גופנית?

אני מזמינה אותך להמשיך להתכתב איתי כאן, במייל, בטיק טוק או באינסטגרם. כמו כן את מוזמנת לצ'ט של עמותת עלם בכתובת: http://www.yelem.org.il/

אנה
עלם דיגיטל, יעוץ ותמיכה לבני נוער וצעירים ברשת
המייל : [email protected]
אינסטגרם וטיק טוק: nayedet.digital
היי יקרה
שומעת את העצבות והדכדוך שאולי עולים מדברייך, עד כמה מיואשת את מרגישה...יכולה לתאר לעצמי עד כמה זה מתיש לסחוב משא כה כבד על גבך, ולא להצליח לשתף אף אדם ...כמו להיות כלואה בתוך עצמך, ללא פתח מילוט, בלי ניצוץ של אור...

נראה כי ההתמודדות הזאת גורמת לך למועקה, לתחושה שאין ביכולתך כנראה לעשות כלום כדי להרגיש טוב יותר, שמחה... זה בוודאי גורם לך לחוסר אונים רב
יקירה, כתבת על נסיונות לצאת מהמצב הזה שכשלו...

יתכן שלמרות תחושת הקריסה וההתפרקות הנפשית יש בך עדיין רצות לשינוי, לנסות ולהרגיש טוב יותר אפילו שנדמה שאזלו כוחותייך... וזה כל כך לא מובן מאליו שאת ממשיכה לנסות, לכתוב כאן מראה על כוחות נפש שמנסים לפרוץ את הקושי...
להתמודד לבדך עם מצוקה כל כך גדולה זה בוודאי לא פשוט...
אולי יש בכל זאת אדם אחד שאת מרגישה שאת סומכת עליו ויכולה לשתף אותו מעט במה שעובר עליך?

אני בנוסף רוצה לספר לך על עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת בה אני מתנדבת.
מזמינה אותך אם תרצי לשוחח עם אחד מהמתנדבים שלנו, שיחה מלב אל לב בצ'אט שכולו אנונימיות, הכלה והקשבה...
אנחנו כאן בשבילך יקרה, אל תשארי לבדך... ננסה לסייע עד כמה שניתן ולחשוב יחד אם תסכימי על דרכים שאולי יעזרו לך.

שלך,
מתנדבת מסה"ר.
מכירה את זה, יש לי תקופות כאלה. יכול להיות שזה בגלל המצב הלא פשוט עכשיו שלקח לנו את השגרה ואת חיי החברה, אבל יהיה בסדר אהובה, מבטיחה לך. היו לי ימים שחורים שלא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה, אבל זה עובר, ואני כאן בשבילך אם את צריכה.