3 תשובות
למרות שכביכול ניצחנו היו לנו מספר פצועים ענקי וגם הרוגים
בעיקר התפטרות גולדה מאיר ומורל נמוך בקרב החברה היהודית.
שניהם מסיבה שלא ברורה לי לגמרי.
ישראל: בזירה הפנימית, פגעה המלחמה במורל של הציבור הישראלי, שבטח בעוצמת צה"ל לאחר אופוריית הניצחון במלחמת ששת הימים והופתע מעוצמת הלחימה של מדינות ערב וממספר הנפגעים הרב. הביטוי "זהו יום הכיפורים של -" נטבע בשיח הקולקטיבי כדוגמה למחדל שנגרם בעקבות שאננות. בעקבות זאת הוקמה ועדת אגרנט לבחינת המלחמה, ובפרט המחדל המודיעיני ("הקונספציה") שלא צפה את המתקפה. המלחמה הביאה לזעזועים במערכת הפוליטית, שהכשירו את המהפך במאי 1977 ועליית הליכוד, ובהמשך, את הסכם השלום עם מצרים. בזירה החיצונית הודקו הקשרים (וגם התלות) עם ארצות הברית. עקב העלות הגבוהה של המלחמה,[100]הוגדל החוב החיצוני, וישראל החלה לקבל סיוע צבאי, כלכלי ודיפלומטי מארצות הברית. מנגד, הדגישו רבים אחרים לחיוב את העובדה שלמרות מתקפת הפתע, הצליחה לבסוף ישראל בתושיה רבה להדוף את צבאות ערב, ולשמור על ההישגים הטריטוריאליים של מלחמת ששת הימים ועל כושר ההרתעה מול אויביה. לישראל היו בסה"כ 2,569 הרוגים.
מצרים: המצרים ראו בתקיפה ובהפתעת ישראל, החזרה של הכבוד הערבי, לאחר התבוסה הקשה במלחמת ששת הימים. הסכמי הביניים, שהביאו להרחקת צה"ל מתעלת סואץ, שליטה מלאה על התעלה ופתיחתה למעבר כלי שיט, פורשו כהמשך ההישג. המלחמה הכשירה את דעת הקהל המקומית לפתיחת אופק מדיני להסכם שלום, במטרה להחזיר את כל סיני לשליטה מצרית, לאחר שהתבהר כי הסיכוי להחזירו במלחמה אינו גבוה.
סוריה: הסורים ראו כהישג את העובדה שהצליחו להבקיע את קו המוצבים הישראלי ברמת הגולן ולהגיע למרחק של שבעה קילומטרים מהכנרת. עם זאת, מבחינה טקטית המלחמה נסתיימה בכישלון סורי מוחלט, שכן לאחר המתקפה הראשונית, נדחקו כוחותיו מרמת הגולן וצה"ל אף הגיע לטווח תותחים מדמשק. בעקבות נפילתו בשבי של קצין הבינה הרשתית עמוס לוינברג, שכונה "הקב"ר המזמר", והיה בעל זיכרון פנומנלי וידע נרחב ביותר על חיל המודיעין בפרט והצבא בכלל, קיבלו הסורים הבנה מקיפה וכוללת של חיל המודיעין הישראלי לפרטי פרטים, וידע על דרכי הפעולה של סיירת מטכ"ל.
ברית המועצות: ברית המועצות עמדה מאחורי בנות בריתה באופן מוחלט. היא פעלה, אם בהוראות ובעידוד מדינות חסותה ומדינות ערב לשלוח תגבורות לסוריה ומצרים. יתרה מכך, אף שלחה בעצמה רכבת אווירית מסיבית ולאחר מכן אף העבירה ציוד דרך הים. ברית המועצות לא הסתפקה בהעברת ציוד, אלא גם איימה להתערב בעצמה בסכסוך. חרף השקעתה הרבה מצאה את עצמה נבגדת בידי מצרים, והחלה לאבד את אחיזתה במזרח התיכון.
ארצות הברית: חיזקה מאוד את הדומיננטיות שלה במזרח התיכון, דבר שתרם להרגעת העימות בין ישראל לשכנותיה. בהסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979 מצרים עברה לגמרי לתחום ההשפעה האמריקני (במקום ברית המועצות) וחומשה בנשק אמריקני. לישראל התברר כי לולא התמיכה הצבאית והגיבוי המדיני של ארצות הברית, מצבה היה עלול להיות קשה, דבר שהביא להידוק הקשרים ולהגברת התלות של ישראל בארצות הברית. מבחינה בינלאומית, מעורבות ארצות הברית הביאה לסיום הקונפליקט באזור תעלת סואץ, שהפכה לזירת קרבות מאז 1967, ולפתיחתה מחדש לשיט בינלאומי.
(ויקיפדיה)