אני כבר לא יודעת מה לעשות (פריקה אשמח שתיכנסו. טיפה ארוך אבל חייבת עזרה. תודה)

כל דבר שאני עושה לא טוב.
עכשיו ההורים שלי חזרו הביתה והייתי בכי סבבה שיש אבל לא. אבא שלי חייב להרוב וכמובן שהוא סתם התעצבן ויצא עליי מכלום.
באמת שנמאס לי.
אני מרגישה שאני לא עושה כלום עם החיים שלי.
אני לא סובלת את המשפחה שלי הם הפכו אותי לבן אדם לא טוב. בגללם אני רק בוכה.
בגללם אני מתעצבנת מהר על אנשים.בגללם אין לי סבלנות.
בגללם החיים שלי קשים. ואולי זה בגללי אני חא יודעת.
אבל אני לא דובלת את החיים שלי.
כי כלום לא טוב בהם.
אני לא הילדה המושלמת שכולם רוצים.
אני לא הילדה הכי יפה שכולם רוצים.
אני כל הזמן רואה שמתאהבים ביפות הבישניות השקטות, אבל אני לא כזאת.
אני פשוט לא כזאת.

אני דתייה והדבר הזה הורס לי את החיים.
הדבר היחיד שטוב לי בזה זה שאני קרובה לה' ואני מרגישה חזקה שאני יכולה פשוט לפנות אליו ולדבר איתו.
אבל זה כל כך חונק אותי כל החוקים של להיות דתייה.
בין אם זה הלבוש ובין אם זה האיסורים.
די נמאס לי באמת שנמאס.
קשה לי עם זה שלכל החברות שלי יש את המשפה שאני חולמת עליה, ולפני שאתם אומרים שאני לא באמת יכולה לדעת איך המשפחה אם אני לא בתוכה.
אז תאמינו לי רואים על משפחה אם זאת משפחה טובה או אם זאת משפחה לא כיפית שחא רוצים להיות בה.
אני אוהבת להתארח ולארח אנשים כי זה עושה לי טוב כי כשיש אורחים או שאנחנו מתארחים המשפחה שלי משנה התנהגות והופכת למשהו אחר.
אני כל הזמן רק רבה עם אחותי הגדולה. באמת שהיא כל כך מעצבנת אותי ונמאס לי ממנה.
אח שלי הקטן עוד סבבה אני לפעמים מסתדרת איתו.
אמא שלי גם סבבה לפעמים יש לה את הקטעים שלה.
אבל אבא שלי אין בכלל על מה לדבר.
אני פשוט שונאת אותו, ולםעמים שאני אומרת לעצמי אין מה לשנוא אותו הוא גורם לי לשנוא אותו שוב.
הלוואי והייתי יכולה להחליץ משפחה. כל כך נמאס לי.