למה פסיכולוגים לפעמים לא יכולים פשוט לא לספר להורים כמה דברים שאנחנו נגיד להם לא לספר?

כי זאת סכנה או משהו אבל בדברים האחרים יש לך חיסיון

פסיכולוג לא אמור לספר להורים דברים שאת לא רוצה שידעו לכן יש חיסיון.
אבל אם לא אמרת על זה כלום או שזה מחוייב דיבור עם האחראים עלייך שזה כרגע ההורים שלך עד שתהיי 18 אז הוא מחוייב לספר דברים מסוימים כנראה...
אבל אם תגידי לו על משהו מסויים לא לומר להורים הוא לא יספר

מה איזה פסיכולוג מספר להורים דברים שאת אומרת??? חוץ מזה שעל פי חוק אסור להם ויכולים לשלול להם את הרישיון לטפל על זה, פסיכולוגים מודעים לעניין הזה שיכולות להיות לזה כל מיני השפעות בבית, הם לא נולדו אתמול ולא מטפלים מאתמול וגם אם כן אז החומר שהם למדו במשך 7 שנים לא נכתב אתמול. לא סתם יש חוק שאוסר על אנשי טיפול לשתף מידע, בטח לא בלי הסכמת המטופל. הדבר היחיד שחייב לעבור הלאה זה מידע שמסכן את המטופל או מישהו סביבו או שיש התעללות כלשהי או הזנחה בבית או איזושהי עבירה על החוק שאלה קווים אדומים ועליהם פסיכולוגים מחוייבים לדווח על פי חוק. וגם בקווים האדומים האלה מפעילים שיקול דעת.. אני באופן אישי במוסד חינוכי שאחת החניכות חיה בהזנחה בבית שמאוד מצדיקה רווחה ובכל זאת העובדת הסוציאלית של המקום לא מערבת רווחה כי היא יודעת שתהיה תגובה בבית שתעשה יותר נזק מתועלת. קצת כבוד לאנשי טיפול, הם לא סתומים...