9 תשובות
לא מסכימה, הדת דווקא מכבדת מאוד נשים (ואני אומרת את זה בתור נוצריה)
תכלס... נשים דתיות ובנים דתיים זה שמים וארץ לבנים מותר כמעט הכל חלק גם עושים מה שאסור.
בנות זה תלבשי ככה וככה תעשי ככה ככה תתחתני פה תעשי ככה זה סוג של כלא והגבלה יש כאלה שמקבלות את זה וחיות ככה ויש כאלה שאו עושות בסתר ואני מכירנלא מעט או מתמרדות
בנות זה תלבשי ככה וככה תעשי ככה ככה תתחתני פה תעשי ככה זה סוג של כלא והגבלה יש כאלה שמקבלות את זה וחיות ככה ויש כאלה שאו עושות בסתר ואני מכירנלא מעט או מתמרדות
שואל השאלה:
התכוונתי בדברים שאנשים ללא דת כן עושים שלהן אסור וגם דברים שהבנים עושים ולהן אסור כי הן נשים
התכוונתי בדברים שאנשים ללא דת כן עושים שלהן אסור וגם דברים שהבנים עושים ולהן אסור כי הן נשים
אנונימית
שיעשו מה שטוב להן מה אכפת לך
דיברתי על זה עם חדידה דהייתה חרדית ממש היא באה איתי סיבוב חישיבה חברים וזה ומאז העא רק התרחקה מהדת סוג של נפתח לה הצאקרה
שואל השאלה:
אכפת לי מה אכפת לך שאכפת לי ^
אכפת לי מה אכפת לך שאכפת לי ^
אנונימית
לא אכפת לי אבל תעזבי אותן בשקט שיעשו מה שטוב להם ואת תעשי מה שטוב לך
מסכימה עם שואלת השאלה
1) הדתיות לא מתערבות בכלום וצריכות להיות מכונת ילדים ולנקות ולבשל למרות שהגבר לו מראה לה אהבה וכבוד
2) נשים בסוף האוטובוס בבני ברק
3) אסור להם לשיר, לרקוד
4) הן צריכות להיות צנועות כי הגבר לא יכול לשלוט בעצמו מול נשים אחרות
מי שלא מאמין לי שיראה את הסרטון
https://youtu.be/2nbcmqmdmtc
1) הדתיות לא מתערבות בכלום וצריכות להיות מכונת ילדים ולנקות ולבשל למרות שהגבר לו מראה לה אהבה וכבוד
2) נשים בסוף האוטובוס בבני ברק
3) אסור להם לשיר, לרקוד
4) הן צריכות להיות צנועות כי הגבר לא יכול לשלוט בעצמו מול נשים אחרות
מי שלא מאמין לי שיראה את הסרטון
https://youtu.be/2nbcmqmdmtc
אנונימית
בחורה, דתיה, מבחירה
1)הדתיות מעורבות בהכול וחוות דעה בלי הפסקה הדבר פשוט לא נעשה בראשי חוצות.
אנחנו ממש לא צריכות להיות מכונות להבאת ילדים ובכלל נשים אינן מצוות על הבאת ילדים אלא גברים.
לא מראה אהבה וכבוד?
על מצוות עונה שמעת? ולא חסרים סיפורים על נשים שנפגעו מהגברים שלהם ובעקבות כך קרה דבר רע לגברים. (לא דבר שיזמו אותו)
התורה מקפידה מאוד בכבודה של האישה בינה לבין בוראה ועצמה וכן בינה לבין בעלה.
שלום בית עובד בשני הכיוונים.
2) נשים בסוף האוטובוס ממש לא מתוך מקום של זלזול או הקטנה.
למעשה גם בבית כנסת נשים הם מאחור ויש על כך דיון בגמרא שניסו כך וכך וכך וכך ובסוף הגיעו למסקנה שזה מה שעובד.
3) לנשים מותר לשיר ולרקוד. האיסור הוא על גברים לשמוע שירת נשים ולראות אותן רוקדות.
מותר לי לשיר ומותר לי לרקוד הגבר הוא זה שאסור לו לראות אותי.
יש להקות נשים של מחול, שירה וכן תאטרון ומחזות.
4) נשים לא צריכות להיות צנועות בגלל הגברים. צניעות האישה קשורה בתכונותיה, כוחה ועבודת המידות שלה..
נכון שהדבר נוגע גם בצניעות שאמורה להיות בין נשים לגברים אבל הדבר בשורשו ממש לא מונע מזה שחס וחלילה לא נפתה גברים.
למעשה גברים מצווים לשלוט על היצרים שלהם "איזשהו הגיבור הכובש את יצרו" וכו. יש להם מצוות וציווים על כך.
התורה ממש לא נותנת יד לפורקן יצרים לא מחושב ופרעי להיפך היא מנסה לחנך את האדם להוציא את כוחותיו בעדינות ועדנה במקומות הנכונים ולא מתוך החייתיות שטמונה בו.
האמת שהסרטון שעשע אותי אחת הסיבות היא מפני שברור שהקטעים האלו חתוכים וחסרי כל הקשר. יש שם קטעים שברור לעין כי זה שמיעה של חצי משפט בלבד.
למה הדבר דומה?
לאדם פשוט מאחד הכפרים הנידחים במדינה גדולה המגיע לשוק ופוגע שם אנשי אצולה.
הוא מאזין לשיחתם בהיחבא ואז הולך ומספר את תוכן השיחה לכל הכפר.
האם סביר שמה שאמרו ומה שהוא סיפר אותו דבר?
אומנם הם משתמשים באותה שפה אך השימוש שלהם בשפה, במילים, בטונים ובעיצורים הוא שונה.
כך שמה שהוא חשב שהבין מפני השטח למעשה לא היה כפשוטו.
אגיד יותר מזה יצא לי לפגוע בארץ אנשים שגדלו בחינוך דומה לשלי אך באזור אחר של המדינה ועדיין היה פער לשוני שהיינו צריכים לגבור עליו מפני שהסלנג שלנו היה שונה.
(אבן שוק\אבן יאו, שלוקים\פופייס, אבויויו\שק קמח)
היהדות לא משתמשת כפשוטו במילים אלא היא סימבולית ומשתמשת בשפת הציור והדימוי.
דוגמא קלאסית שאני מניחה שהיא די מוכרת.. פסוק מבוקר עקידת יצחק:
"וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹקים׃"
בפירוש על "ויחבש את חמרו" המלבים כותב:
"ובעקדה כתב שהחמור היה רמז לכבישת החומר והיצר.... והיה אצלם החמור ושני הנערים מזכרת אל החמור הקרוב אל האדם שהוא הגוף הבהמי שהנפש רוכבת עליו ומנהגת אותו, ובחבישת החמור זכרו שכן צריכים לחבוש את החמור השני במתג ורסן עדיו לבלום בל יזיק את הנפש, ושני הנערים המשרתים היה אצלם ציון לשני הנערים המשרתים את הנפש, שהוא הכח הדמיוני והמתעורר המשרתים את פני השכל, ואברהם לקחם אתו להכניעם אל הנפש, אולם בעת שרצה לגמור המעשה אמר שבו לכם פה עם החמור, שלא התערב במעשה זה שום כח ושום פניה גופנית, רק השכל לבדו אשר עמד את פני ה':"
חבישת החמור היא סמל לכך שאברהם כבש את החומריות שבו.
כל השיח של טומאת האישה הוא לא שיח בעולם החומר. הפיזי. הוא שיח רוחני- מיסטי.
שיח רוחני- מיסטי, זה לא שיח שמדובר בעולם המערבי שאנחנו חיים כיום לכן זה כמו ללכת להקשיב לשיחת זרים מבחוץ כאשר קיים בנינו פער תרבותי עצום.
ולשואלת השאלה..
איך אדם דתי יכול לחיות בעולם של אסור ואסור ואסור ובפרט אישה דתיה?
אדם דתי לא מסתכל על האסור.
זו הסיבה שאנחנו (כן כן גם הנשים) צריכים ללמוד תורה.
מהסיבה הפשוטה שכל הציוויים זה פועל יוצא של אידאות.
נניח נסתכל על הגבר בעולם המערבי..
בתור נשים אנחנו דורשות ממנו לא לשלוח אלינו ידיים, לא לשרוק, לא לדבר עלינו-אלינו בגסות, זלזול, בהחפצה, להסתכל לנו בעיניים ולא בחזה, לחשוב מהשכל ולא מבין הרגליים
יש הרבה מערכונים שרצים עכשיו שגברים מגיעים למציאות שהם פשוט לא יודעים איך להתמודד מול נשים מרוב שכל הדברים הם אסור ואסור ואסור..
לנו זה כל כך פשוט.. פשוט תחייך ותשאל לשלומינו.. זה קל לנו כי אנחנו חיות מתוך המקום של הרעיון- של האידיאה.
כך גם ההלכה היהודית היא נובעת מתוך הרעיונות שעומדות מאחוריה.- כשגבר מערבי יבין את הרעיון מאחורי כבוד לנשים ואי החפצה הוא לא ירגיש כי אסור ואסור אלא את הפועל יוצא של הרעיון ואת מה שמותר וכן צריך לעשות כדי לקיים את הרעיון.
אין לי זכות לכלום?
יש לי זכות להכול:)
יש לי זכות לחיות אמונה שדורש מאדם לשפר את עצמו להיות הכי טוב שהוא יכול בין שלעצמו ובין לסובבים אותו.
זה מרגיש כאילו לנשים אסור הרבה דברים כי האסור הוא מה שמוחצן כשלמעשה יש לנו המון מרחב.
אבל בשביל שאדם יצליח לשים לב למרחב סביבו הוא צריך ללמוד על המרחב ועל כך שיש עוד ערים מחוץ לכפר.
שנזכה להיות אנשים טובים יותר בכל דרך ומקום שאנחנו נמצאים:)
1)הדתיות מעורבות בהכול וחוות דעה בלי הפסקה הדבר פשוט לא נעשה בראשי חוצות.
אנחנו ממש לא צריכות להיות מכונות להבאת ילדים ובכלל נשים אינן מצוות על הבאת ילדים אלא גברים.
לא מראה אהבה וכבוד?
על מצוות עונה שמעת? ולא חסרים סיפורים על נשים שנפגעו מהגברים שלהם ובעקבות כך קרה דבר רע לגברים. (לא דבר שיזמו אותו)
התורה מקפידה מאוד בכבודה של האישה בינה לבין בוראה ועצמה וכן בינה לבין בעלה.
שלום בית עובד בשני הכיוונים.
2) נשים בסוף האוטובוס ממש לא מתוך מקום של זלזול או הקטנה.
למעשה גם בבית כנסת נשים הם מאחור ויש על כך דיון בגמרא שניסו כך וכך וכך וכך ובסוף הגיעו למסקנה שזה מה שעובד.
3) לנשים מותר לשיר ולרקוד. האיסור הוא על גברים לשמוע שירת נשים ולראות אותן רוקדות.
מותר לי לשיר ומותר לי לרקוד הגבר הוא זה שאסור לו לראות אותי.
יש להקות נשים של מחול, שירה וכן תאטרון ומחזות.
4) נשים לא צריכות להיות צנועות בגלל הגברים. צניעות האישה קשורה בתכונותיה, כוחה ועבודת המידות שלה..
נכון שהדבר נוגע גם בצניעות שאמורה להיות בין נשים לגברים אבל הדבר בשורשו ממש לא מונע מזה שחס וחלילה לא נפתה גברים.
למעשה גברים מצווים לשלוט על היצרים שלהם "איזשהו הגיבור הכובש את יצרו" וכו. יש להם מצוות וציווים על כך.
התורה ממש לא נותנת יד לפורקן יצרים לא מחושב ופרעי להיפך היא מנסה לחנך את האדם להוציא את כוחותיו בעדינות ועדנה במקומות הנכונים ולא מתוך החייתיות שטמונה בו.
האמת שהסרטון שעשע אותי אחת הסיבות היא מפני שברור שהקטעים האלו חתוכים וחסרי כל הקשר. יש שם קטעים שברור לעין כי זה שמיעה של חצי משפט בלבד.
למה הדבר דומה?
לאדם פשוט מאחד הכפרים הנידחים במדינה גדולה המגיע לשוק ופוגע שם אנשי אצולה.
הוא מאזין לשיחתם בהיחבא ואז הולך ומספר את תוכן השיחה לכל הכפר.
האם סביר שמה שאמרו ומה שהוא סיפר אותו דבר?
אומנם הם משתמשים באותה שפה אך השימוש שלהם בשפה, במילים, בטונים ובעיצורים הוא שונה.
כך שמה שהוא חשב שהבין מפני השטח למעשה לא היה כפשוטו.
אגיד יותר מזה יצא לי לפגוע בארץ אנשים שגדלו בחינוך דומה לשלי אך באזור אחר של המדינה ועדיין היה פער לשוני שהיינו צריכים לגבור עליו מפני שהסלנג שלנו היה שונה.
(אבן שוק\אבן יאו, שלוקים\פופייס, אבויויו\שק קמח)
היהדות לא משתמשת כפשוטו במילים אלא היא סימבולית ומשתמשת בשפת הציור והדימוי.
דוגמא קלאסית שאני מניחה שהיא די מוכרת.. פסוק מבוקר עקידת יצחק:
"וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹקים׃"
בפירוש על "ויחבש את חמרו" המלבים כותב:
"ובעקדה כתב שהחמור היה רמז לכבישת החומר והיצר.... והיה אצלם החמור ושני הנערים מזכרת אל החמור הקרוב אל האדם שהוא הגוף הבהמי שהנפש רוכבת עליו ומנהגת אותו, ובחבישת החמור זכרו שכן צריכים לחבוש את החמור השני במתג ורסן עדיו לבלום בל יזיק את הנפש, ושני הנערים המשרתים היה אצלם ציון לשני הנערים המשרתים את הנפש, שהוא הכח הדמיוני והמתעורר המשרתים את פני השכל, ואברהם לקחם אתו להכניעם אל הנפש, אולם בעת שרצה לגמור המעשה אמר שבו לכם פה עם החמור, שלא התערב במעשה זה שום כח ושום פניה גופנית, רק השכל לבדו אשר עמד את פני ה':"
חבישת החמור היא סמל לכך שאברהם כבש את החומריות שבו.
כל השיח של טומאת האישה הוא לא שיח בעולם החומר. הפיזי. הוא שיח רוחני- מיסטי.
שיח רוחני- מיסטי, זה לא שיח שמדובר בעולם המערבי שאנחנו חיים כיום לכן זה כמו ללכת להקשיב לשיחת זרים מבחוץ כאשר קיים בנינו פער תרבותי עצום.
ולשואלת השאלה..
איך אדם דתי יכול לחיות בעולם של אסור ואסור ואסור ובפרט אישה דתיה?
אדם דתי לא מסתכל על האסור.
זו הסיבה שאנחנו (כן כן גם הנשים) צריכים ללמוד תורה.
מהסיבה הפשוטה שכל הציוויים זה פועל יוצא של אידאות.
נניח נסתכל על הגבר בעולם המערבי..
בתור נשים אנחנו דורשות ממנו לא לשלוח אלינו ידיים, לא לשרוק, לא לדבר עלינו-אלינו בגסות, זלזול, בהחפצה, להסתכל לנו בעיניים ולא בחזה, לחשוב מהשכל ולא מבין הרגליים
יש הרבה מערכונים שרצים עכשיו שגברים מגיעים למציאות שהם פשוט לא יודעים איך להתמודד מול נשים מרוב שכל הדברים הם אסור ואסור ואסור..
לנו זה כל כך פשוט.. פשוט תחייך ותשאל לשלומינו.. זה קל לנו כי אנחנו חיות מתוך המקום של הרעיון- של האידיאה.
כך גם ההלכה היהודית היא נובעת מתוך הרעיונות שעומדות מאחוריה.- כשגבר מערבי יבין את הרעיון מאחורי כבוד לנשים ואי החפצה הוא לא ירגיש כי אסור ואסור אלא את הפועל יוצא של הרעיון ואת מה שמותר וכן צריך לעשות כדי לקיים את הרעיון.
אין לי זכות לכלום?
יש לי זכות להכול:)
יש לי זכות לחיות אמונה שדורש מאדם לשפר את עצמו להיות הכי טוב שהוא יכול בין שלעצמו ובין לסובבים אותו.
זה מרגיש כאילו לנשים אסור הרבה דברים כי האסור הוא מה שמוחצן כשלמעשה יש לנו המון מרחב.
אבל בשביל שאדם יצליח לשים לב למרחב סביבו הוא צריך ללמוד על המרחב ועל כך שיש עוד ערים מחוץ לכפר.
שנזכה להיות אנשים טובים יותר בכל דרך ומקום שאנחנו נמצאים:)