יש דברים שאתם מצטערים עליהם מאוד שעשיתם שהייתם קטנים, עד שיש לכם מצפון?

ניתקתי קדר עם החברה הכי טובה שלי לטובת חברות אחרות פחות טובות.
למזלי עכשיו אנחנו שוב צמד

גרמתי למורות לבכות אולי?
כמובן יש דברום שאני יותר מצטערת אבל זה כשהייתי קטנה

מאוד

כן... אוכל אותי

שואל השאלה:
^ גם אני פעם צחקתי על איזו ילדה נמוכה ממש מזמן ביסודי וביקשתי ממנה סליחה שנים אחרי היא לא הבינה מה הקשר נזכרתי עכשיו

שהיתי בכיתה ג היה שיעור של מפתח הלב וכולם סיפרו דברים על ההורים שלהם ואני רציתי להיות מעניינת ושיקשיבו לי אז אמרתי (המצאתי) שאבא מרביץ לאמא
מפה לשם הזמינו לי חוקרת נוער וחקרו את ההורים שלי
ילדה מטומטמת :(

אוקיי זאת יצאה חתיכת מגילה אבל לא נורא..
אני עשיתי רע למישהי בלי שהתכוונתי..
היא חשבה שאני מרחיקה ממנה את החברים שלה, אני סתם שנאתי אותה בלי סיבה אמיתית.
לא הצלחתי להתחבר לנפש שלה, וזה בסדר.
אבל הייתי צריכה להתחשב במצב שלה, היא נורא בודדה.
אני זוכרת שהזמנתי כמה חברים אליי הביתה (באמת ממש כמה, איזה 6 7) והיא באותה תקופה חשבה שהיא חלק מאיתנו, והיא חשבה שזאת ממש איזו מסיבה עם מלא אנשים והיא ממש נפגעה.
רק כדי להבהיר- לא סיפרתי לה על זה או משהו, היא גילתה דרך החברה הכי טובה שלי שפלטה את זה בטעות.
אני זוכרת שזה היה ביום שישי, חזרתי הביתה מהצופים והם היו אמורים לבוא בערב, אני זוכרת שהתחלתי לחשוב על מה שגרמתי לה להרגיש ונזכרתי במה שאנשים גרמו לי להרגיש.
בכל הפעמים שהרגשתי לא רצויה ודחויה, בכל הפעמים שהרגשתי שמשאירים אותי בצד.
אני ממש זוכרת שהתחלתי לבכות בטירוף, ממש ממש בכיתי ולא ידעתי מה לעשות.
בסוף הזמנתי אותה, חצי שעה לפני, היא באה והיא בקושי דיברה..
אנחנו המשכנו לריב תקופה ארוכה אחרי זה, היא לא סובלת אותי עד היום.
היא הייתה חברה שלי לפני הרבה מאוד זמן, ואני שמרתי לה טינה על משהו שהיא לא התכוונה לעשות, אני יודעת שלא.
אני זוכרת שהייתה עוד איזו פעם שנפגשנו כל החברים, אף אחד לא חשב על להזמין אותה בכלל.
בדרך חזרה משם, נסעתי באוטובוס עם שתי חברות שלי, ואני זוכרת שאמרתי להן שהיא בטח ממש תפגע אם היא תדע את זה ושחבל שלא הזמנו אותה.
אחת מהן אמרה לי שזאת בעיה שלה, שאנחנו לא חייבים להזמין אותה אם אנחנו לא אוהבים אותה ולא רוצים אותה.
אותה החברה, אמרה לה אחר כך שזה היה בגללי, שאני אמרתי לא להזמין אותה.
"חברה"..
היא אחד האנשים הכי מגעילים שהיו חלק בחיים שלי, היא כבר מזמן לא שם ולמדתי לא להתייחס אליה.
באיזשהו מקום הייתה לי אשמה בכל זה, ואני מרגישה אשמה עד היום ומקווה שהיא תהיה בסדר.
היא עברה כיתה בתחילת השנה, אני ממש מקווה שהיא תמצא את המקום שלה, כי הוא לא היה אצלנו.
ועכשיו אני הבנתי, שזה גם לא המקום שלי שם.
הם התחילו לעשן ולשתות, אני מרגישה כל כך לא קשורה ואני לא באה יותר למפגשים שלהם.
עכשיו אני מרגישה לבד, איבדתי לפני כמה ימים את הבן אדם האחרון שנשאר לי.
איבדתי גם את החברה הכי טובה שלי, למרות שהיא כאן זה כבר לא אותו הדבר.
אני מניחה שאני הבאתי על עצמי את כל זה, אבל כן, אני מרגישה מצפון שפגעתי בכל האנשים האלה כשחשבתי שמה שאני עושה זה לעזור להם.
כל פעם שבכיתי עליהם, הייתי עסוקה רק ברחמים עצמיים ככל הנראה.
אני מתחרטת שלא עזרתי לה יותר, אפילו שלא אהבתי אותה.
אני מתחרטת שלא נלחמתי על החברה הכי טובה שלי, אני יודעת כמה היא אוהבת אותי ומעריכה אותי, אבל עכשיו זה פשוט מאוחר מדי.
אני מתחרטת שאיבדתי אנשים שאהבתי, שאיבדתי גם את האחרון שנשאר לי.
והכי אני מתחרטת שלא הבנתי את כל זה קודם.

בחיים לא עניתי תשובה כזאת ארוכה בסטיפס :|

ואני יודעת שהשאלה היא על "כשהייתם קטנים" אבל אני מרגישה שאני עדיין קטנה..