נתנו לי בספרות לכתוב מכתב מבן לאבא על מקרה שקראנו על אלימות במשפחה איך זה? אשמח שתקראו

הי אבא, שנים שלא דיברנו לא? עזרתי אומץ והחלטתי לשפוך קצת מליבי מה ששמרתי. אתה השארת בי סימן שנישאר הרבה שנים ויצאו על האנשים הלא נכונים.
תמיד ניסיתי למצוא מקום למחילה וסליחה. אבל הקשתה עלי כל פעם מחדש, אותו סימן שלוקח אותי שנים.
אני זוכר את היום שבפעם הראשונה באמת הרגשתי שאתה לא אוהב אותי או יותר נכון שאני חסר ערך עבורך. אותו רגשות שבאו אחר כך הן עצב מתמשך וכאב ללא מעצורים. אתה הקשת עלי, בחיים שלי לא הצלחתי לאהוב או לסמוך כי אתה השארת בי את הלב השבור לרסיסים.
אני מאמין בעומק ליבי שאתה יכול להשתנות או השתנתה או לפחות רוצה להאמין ככה. אני אוהב אותך ואתה יודע את זהאבל לעולם לא נתת לי להרגיש ככה "אהוב".
שנים על גבי שנים חשבתי שמשהו לא בסדר בי, שאני הבעיה
אני רוצה להגיד לך רק תודה. מכל דבר גדלים ולומדים, לימדת אותי לאהוב באמת ללא מעצורים או ערכים שונים.
לימדת אותי שכל דבר חומרי בסוף נהרס, אבל לב אמיתי אף פעם. אני מודה לך ומצאתי בסוף מקום לסלוח ואולי גם לשכוח, להמשיך הלאה ולגדול. תודה אבא אהוב
בנך היקר