מה דעתכם על המשפט- "כשנגמר השכל מתחילה האמונה"

אין קשר בין שכל לאמונה, אני לא מאמינה, אבל אני לא חושבת שזה בא מידע או מחוסר ידע

נכון מאוד

השכל הוא חלק מהאמונה

אני אישית אוהבת את המשפט הזה ומפרשת אותו כשמתי שנכנסים לייאוש והחיים לא מובנים על פי השכל האנושי וכבר מגיעים למצב שמאבדים תקווה שם בחוסר וודאות בהרגשה שקשה וייאוש מתגבר מתחילה האמונה שלנו לראות עד כמה ה' הוא טוב ובדיוק שם רואים את ה' ואת הטוב שהוא עושה למרות שכל הזמן צריך להאמין והאמונה בה' מוכחת

משפט מהמם לדעתי, יש בו המון הגיון. אבל לדעתי זה פחות מתקשר לאמונה ב-ה'. מכיוון, של תורה שלנו יש כל כך הרבה הוכחות שכליות והגיוניות (הבריאות של האוכל הכשר, העובדה שהמדענים גילו רק בשנים האחרונות שהזמן שבו קרישת הדם של האדם בכל חייו היא ביום ה8 וזה היום שעושים בו ברית מילה וכו'... ) כך שזה כבר עבר את חלק האמונה וזה לגמרי הגיוני.

בכל הכבוד לציטוט מרבי נחמן מברסלב שהביא בן אדם פרטי, ויש כבוד, כיום המשפט הוא משפט חילוני ומתפרש באופן הזה. הוא אינו נכון. אמונה היא מעל לשכל ומעל לרגש.

yanyo
בגלל זה צוטטתי אותו בשם המקור, שלא יבואו אחר כך לומר שאנחנו מכחישים. והבאתי עם הסבר מפורט למה באמת ר' נחמן התכוון במילים שלו, ובסיס לשאלה מהי אמונה.

במקום שנגמר השכל שם מתחילה האמונה - רבי נחמן מברסלב
בזמן מבחן אדם לא יכול לדעת באמת או להבין שכל מה שנעשה אתו הכל לטובה! אם היה מבין לכתחילה מדוע זה לטובה אז לא היה צריך לבחון אותו. הניסיון והמבחן היו מיותרים. כל מבחן או התנסות הם בהתאם לאיך שאדם רואה בשכלו את הניסיון, ולרוב הוא רואה אותם כדבר רע ומר. רמת הידיעה השכלית כבר מההתחלה שהכל לטובה היא דבר ששום אדם לא יכול להשיג, כי הבנת המצב בצורה ברורה כזו מצריכה מהאדם להיות ללא בחירה חופשית. שבוע טוב ומבורך מלא באמונה.

אין בזה אמירה שאנחנו לא יודעים אם יש אלוקים! זו עובדה ברורה ואנחנו לא פתיים.


*** אמונה זה לא סתם, בלי הוכחות! ***
אמונה מלשון "אמין". כמו שאני אומר על רכב שהוא אמין או שחבר שלי הוא אדם אמין, זה לא דבר שמוטל בספק או תלוי בדעה סובייקטיבית. הוא משהו שניתן לסמוך עליו בוודאות.

יש לדעת את אלוקים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד', לה'). "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דברים ד', לט'). "דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ ולא [וְלוֹ] אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ" (תהילים ק', ג')...

ויש להאמין, כמו שאני מאמין בביאת המשיח, בהשגחה הפרטית וכדו'. אני מאמין שניתן לסמוך על אלוקים בהשגחה הפרטית והכללית, שהכל לטובה. אין פיקפוק באף אחד משני אלה.
אלוקים קיים זו עובדה, ואנחנו יודעים שהוא דבר שניתן לסמוך עליו, מאמינים בו.

הכוונה שיש דברים שאנחנו לא מבינים בשכל (השגחה פרטית, צדק אלוקית), ושם - המקום לאמונה, כי ככה אנחנו מקלבים שער על האמונה: להאמין לרמות שלא מבינים.

זה לא הולך על עצם קיומו של אלוקים, כי זו ידיעה שמבוססת על ידיעת עובדות.