8 תשובות
ממש ממש ממש ממש לא כיף
אבל כן מתחברים וכו'
אבל כן מתחברים וכו'
חחח חחח
אנונימי
כן כיף חיים
חחח ממש ממש לא.
חחח ממש ממש לא.
לא, הכל תלוי בפרספקטיבה שלך ובגישה שאיתה את נכנסת למערכת.
אני בצהל כבר שנה+ וקשה לי יחסית עם המערכת והמפקדת שלי, זה חלק מהעניין.
לגבי ההתחברות לאנשים - תלוי בך ובאופי שלך, אם את באה בגישה פתוחה וחברותית > יתחברו אליך.
תלוי גם באופי השירות שלך ובאיזה בסיס תשרתי.
בשורה התחתונה, קחי הכל בקלאס, זה אחלה סהכ.
אני בצהל כבר שנה+ וקשה לי יחסית עם המערכת והמפקדת שלי, זה חלק מהעניין.
לגבי ההתחברות לאנשים - תלוי בך ובאופי שלך, אם את באה בגישה פתוחה וחברותית > יתחברו אליך.
תלוי גם באופי השירות שלך ובאיזה בסיס תשרתי.
בשורה התחתונה, קחי הכל בקלאס, זה אחלה סהכ.
תלוי, בת דודה שלי ממש נהנתה שם
אמנם אני לא בצבא אבל אני אחת הצהובות ומכירה המון על הצבא ועל ההתנהלות שם והכל וגם יש לי חברים שכבר בצהל אז מספרים לי.
צהל זו חוויה. לכל הכיוונים.
בסופו של דבר זה שנתיים/שלוש/יותר שהיא חוויה אחת גדולה לטוב ולרע.
הדבר שהכי משפיע זה התפקיד וסוג השירות. יש הבדלים עצומים בין החוויה בתפקיד גוב או בלוחמה, בבסיס סגור או פתוח, ביומיות או בסגירות וכו.
ועוד משהו שמשפיע זה האנשים. החיילים שכמוך, המפקדים, הקצינים וכו.
אצל כל אחד זה משתנה, יש כאלה שנופלים על חיילים חמודים שכמוהם ויש קליק מהיר ויש כאלה שנופלים על צוות זוועה ולוקל להם המון זמן להתחבר אם בכלל.
אני יכולה להגיד שמי שנגיד בבסיס סגור אז החיבור שלו עם החיילים יותר חזר, הם ישנים ביחד, אוכלים ביחד, עושים הכל ביחד לעומת בסיס פתוח שהם באים והולכים ולא ישנים שם..
גם בתפקיד לוחמה מרגישים את הביחד בצורה הרבה יותר משמעותית בתפקיד גוב. בלוחמה עוברים חוויות מטורפות שמגבשות בצורה שאין דברים כאלה..
צריך לזכות שבסופו של דבר זה צבא ולא תמיד יש זמן לצחוקים ולשטויות. המשמעת מאוד מאוד גבוהה וצריך להיות כל הזמן מרוכזים ובתפקיד, כמובן שיש את השעות של הצחוקים ושל הביחד אבל זה מאוד תלוי מה ומי.
פשוט צריך לבוא בראש פתוח, לא להיות קשים ולנסות להתחבר. בסוף מכירים אנשים בצבא וחברים, גם אם זה לוקח קצת זמן.
צהל זו חוויה. לכל הכיוונים.
בסופו של דבר זה שנתיים/שלוש/יותר שהיא חוויה אחת גדולה לטוב ולרע.
הדבר שהכי משפיע זה התפקיד וסוג השירות. יש הבדלים עצומים בין החוויה בתפקיד גוב או בלוחמה, בבסיס סגור או פתוח, ביומיות או בסגירות וכו.
ועוד משהו שמשפיע זה האנשים. החיילים שכמוך, המפקדים, הקצינים וכו.
אצל כל אחד זה משתנה, יש כאלה שנופלים על חיילים חמודים שכמוהם ויש קליק מהיר ויש כאלה שנופלים על צוות זוועה ולוקל להם המון זמן להתחבר אם בכלל.
אני יכולה להגיד שמי שנגיד בבסיס סגור אז החיבור שלו עם החיילים יותר חזר, הם ישנים ביחד, אוכלים ביחד, עושים הכל ביחד לעומת בסיס פתוח שהם באים והולכים ולא ישנים שם..
גם בתפקיד לוחמה מרגישים את הביחד בצורה הרבה יותר משמעותית בתפקיד גוב. בלוחמה עוברים חוויות מטורפות שמגבשות בצורה שאין דברים כאלה..
צריך לזכות שבסופו של דבר זה צבא ולא תמיד יש זמן לצחוקים ולשטויות. המשמעת מאוד מאוד גבוהה וצריך להיות כל הזמן מרוכזים ובתפקיד, כמובן שיש את השעות של הצחוקים ושל הביחד אבל זה מאוד תלוי מה ומי.
פשוט צריך לבוא בראש פתוח, לא להיות קשים ולנסות להתחבר. בסוף מכירים אנשים בצבא וחברים, גם אם זה לוקח קצת זמן.
אני אחריי צבא
עשיתי שנתיים חובה
שנה קבע
בחובה שלי הגעתי למקום מדהים עם אנשים מדהימים ויצאתי משם עם חברה לכל החיים
עדיף להגיע לצבא עם אופטימיות לא משנה כמה הכל גרוע כולל אוכל ומפקדים
לזכור שזאת רק תקופה ומכל דבר אפשר להוציא משהו טוב
עשיתי שנתיים חובה
שנה קבע
בחובה שלי הגעתי למקום מדהים עם אנשים מדהימים ויצאתי משם עם חברה לכל החיים
עדיף להגיע לצבא עם אופטימיות לא משנה כמה הכל גרוע כולל אוכל ומפקדים
לזכור שזאת רק תקופה ומכל דבר אפשר להוציא משהו טוב
זה תלוי גם בך האם את חברתית
באותו הנושא: