4 תשובות
שואל השאלה:
המשך:
בינתיים, הוא בתוך החליפה כשמסיכה עטויה על פיו, והבוס מוציא עליו את עצביו המרובים אותם הספיק לצבור עד השעה המאוחרת למדי- שמונה בבוקר, כשברקע הקהל מוחא כפיים ומעודד את עובדי הכפיים לצרוך עוד קצת קפאין, בתחרות ה"אנושית" בה מכניסים רובוטים מהונדסים לתוך קרב תרנגולים.
המשך:
בינתיים, הוא בתוך החליפה כשמסיכה עטויה על פיו, והבוס מוציא עליו את עצביו המרובים אותם הספיק לצבור עד השעה המאוחרת למדי- שמונה בבוקר, כשברקע הקהל מוחא כפיים ומעודד את עובדי הכפיים לצרוך עוד קצת קפאין, בתחרות ה"אנושית" בה מכניסים רובוטים מהונדסים לתוך קרב תרנגולים.
אנונימי
אהבתי את סגנון הכתיבה שלך זה חלק מסיפור שאתה כותב? אם כן זה נשמע כמו משהו שהייתי קוראת אבל דבר שאוליי לדעתי לפחות אתה צריך יותר לשים לב עליו זה שלא בדיוק הצלחתי להבין מה המטרה שאתה מנסה להגיע אליה בתוך הטקסט כאן נגעת בהרבה נקודות על מר מקארתי והשקפתו על העולם וחייו האישיים אבל אני לא מצליחה בדיוק לשים את האצבע על לאיפה זה הולך ולמה אתה מספר לי על אהבתו של מר מקארתי לתחנה המרכזית הישנה ולדעתי לפחות מה שמושך קורא לסיפור הוא הסקרנות של מה שיקרה אחר כך וכאן כי אין פואנטה בדיוק ולא בדיוק נראה שהסיפור ממשיך למקום כולשהו אז הסקרנות נאבדת מהקורא והוא יפסיק לקרוא מוקדם מאוד אז תנסה לעבוד על לכוון את הסיפור שלך למטרה מיוחדת שלשמה אתה מספר את כל הדברים האלו אבל חוץ מזה מאוד אהבתי את איך שאתה כותב וההשקפה של הדמויות שלך נראת מאוד מעניינת יש לך כישרון אמיתי באיך שאתה כותב ואני לא יודעת אם שמעת את זה כבר אבל איך שאתה כותב ממש מזכיר לי משום מה את ג'ורג אורוול שזה חתיחת מחמאה כי אני ממש אוהבת את הנובלות שלו וככה שאם אתה לא יודע בדיוק איך לכוון את הסיפור שלך יותר טוב תנסה לקרוא קצת מהדברים שהוא כתב ולראות איך הוא כיוון את הסיפור שלו וזה אוליי יוכל לעזור לך
שואל השאלה:
מצטער שלא הבהרתי כראוי את הפואנטה בטקסט.
ההתייחסות לירידה מגורדי השחקים לתחנה המרכזית הישנה, היא למעשה ביקורת על העולם המודרני, על העובדה שאנחנו חיות של עבודה, בחליפות מהודרות, שעל פניו אמורים להיות הכי מאושרים שיש.
אך בפועל, אנחנו מרגישים חלק מצבא של נמלים, כל אחד חסר ערך במערכת משומנת, שהדרך היחידה להרגיש ערך, כמו פעם, זה לרדת אל מעוזות הצחנה ששנות האלפיים זרות להם.
מצטער שלא הבהרתי כראוי את הפואנטה בטקסט.
ההתייחסות לירידה מגורדי השחקים לתחנה המרכזית הישנה, היא למעשה ביקורת על העולם המודרני, על העובדה שאנחנו חיות של עבודה, בחליפות מהודרות, שעל פניו אמורים להיות הכי מאושרים שיש.
אך בפועל, אנחנו מרגישים חלק מצבא של נמלים, כל אחד חסר ערך במערכת משומנת, שהדרך היחידה להרגיש ערך, כמו פעם, זה לרדת אל מעוזות הצחנה ששנות האלפיים זרות להם.
אנונימי
כן את זה הבנתי אבל מה שהתכוונתי עליו זה איך זה תורם להתקדמותו של הסיפור וליצירת עלילה אבל כל זה מהנחה שזה חלק מסיפור אם זה לא חלק מסיפור אז זה מעולה רק הייתי ממליצה לשנות את הסוף קצת כי זה נשמע ממש קטוע
באותו הנושא: