אבא שלי אמר לי עכשיו שאני צריכה להתחיל דיאטה(טריגר הפרעת אכילה, וזה די ארוך-פריקה)

תמיד ההורים שלי זורקים לי הערות כאלה שאני צריכה לשמור על עצמי ולאכול בריא, ואם באלי להתחיל איתם דיאטה וזה.. וכל הערה קטנה אני לוקחת ללב והם לא מבינים שזה עושה לי טריגר ופשוט רע. אני אסביר, בגל הראשון של הקורונה כשרק נכנסנו לבידוד החלטתי שאני אוכלת בריא ועושה ספורט, ירדתי 8 קילו, אבל התפתחה לי הפרעת אכילה.. זה הפך לזה שאני אובססיבית לקלוריות, נכנסת לדיכאון על כל 100 גרם מסכן שאני עולה, חושבת כל היום על מה הארוחה הבאה תהיה.. בדקתי כמה קלוריות יש בפאקינג מלפפון, קיצר.. הם לא שמו לב שבקושי אכלתי, בהתחלה ירדתי בצורה בריאה אבל אז זה ממש הדרדר..
באיזשהו שלב עליתי איזה 4 קילו, ואז מרוב שכעסתי על עצמי אכלתי פשוט מלא, ועליתי הכל בחזרה. וכמובן שאחרי כל מה שאני אוכלת כל דבר קטן אני מרגישה רע וההערות לא פאקינג עוזרות.
חבל שליטרלי לא המשכתי לרדת במשקל והייתי מגיעה לתת משקל רק כדי שהם יבינו שהייתי בבעיה,
וגם הם ממש צבועים פעם הם אומרים לי לאהוב את עצמי כמו שאני ופעם הם אומרים לי לרדת במשקל
נמאס לי באמת נמאס לי כבר מכל ההערות האלה וגם אבא שלי אמר את זה מול כל המשפחה שלי וזה הביך אותי רצח וכמעט התחלתי לבכות אבל פשוט הלכתי לחדר וכתבתי את זה..
וגם אחרי זה הם מתפלאים למה יש לי ביטחון עצמי נמוך. פאקינג בגללם. ליטרלי גם מזמן כשהייתי רזה לפני איזה שנתיים, גם אז אמא שלי הייתה אומרת לי שאני צריכה להתחיל לשמור על עצמי.. ו כשירדתי במשקל הרגשתי כאילו עשיתי את זה בשביל אחרים, כדי שאמא שלי תהיה גאה בבת שלה ולא תתבייש במשקל שלי. פאקינג נמאס.