כתבתי סיפור שהמצאתי. יש לו פואנטה ומסר חזק. מה דעתכם?

חשוך כאן, קר כאן, עוד כמה שנים אהיה כלוא כאן בחושך, בקור המקפיא, בדממה הנוראה? אפילו דמעותי קפאו, אני לא יודע כמה זמן אני כאן. אולי שנים? אני לא יודע איך אני נראה, גדלתי? רזיתי? צבע שיערי דהה? לא יודע, אבל כל כך קר לי, חיי עמדו מלכת, מחשבותי, זכרונותי, כולם קפאו, וגם אני! אני כאן כבר יום, או יומיים, למרות שזה מרגיש כמו עשר שנים. מי כלא אותי פה?
נועה קירל.
אני רק יודע שכואב לי כל הגוף ושבכל רגע היא עלולה לבוא ולשיר. ואז יכאבו לי גם האוזניים. אני רוצה את אמא.