הייתם יוצאים עם מישהי עם דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, הפרעות שינה וכאלה?

כן

כן

כן

כן

זה בול מה שיש לי אני בוכה

עם דיכאון לא כי אני יודעת שאני אשאב איתו ביחד ואני לא מספיק מכילה וחזקה בשביל זה

עם חרדה והפרעות אכילה או שינה וכל זה פחות מפריע לי אני לא אשלול על זה

כן

לא.
ברגע שאנשים פה יבינו ויצליחו להרגיש פיזית מה זה אומר להיות בנאדם כזה,
הם ישנו את הדעה שלהם.
כי כשאתה במערכת יחסים עם בנאדם כזה,
אתה מתחיל לרחם עליו.
והוא סהכ מבקש שתאהב אותו בלי רחמים כלשהם.

אישית לא כי יש לי את הבעיות האלה וההפרעות אכילה שלה יעשו לי טריגר ענק אז למען הבריאות הנפשית שלי, אצטרך מישהו פחות בעייתי ממני.
פלוס, בתור בן אדם שסבל מכל ההפרעות האלה אני לגמרי יכולה להבין איך זה יכול להרוס מערכת יחסים ולגרום רע לשני הצדדים. אז לא.

ברור שלא. מה אני צריכה להכניס את הראש הבריא שלי למיטה חולה. זה מתכון למערכת יחסים לא יציבה ומסוכנת. עשיתי את הטעות הזאת בעבר ויצאתי עם מישהו שהיו לו הפרעות אישיות. חשבתי שהוא היה חבר שלי ואלו היו השנתיים הכי מבוזבזות בחיים שלי ever. טרוף מוחלט של הכל והרבה מאוד עצב ותחושת חוסר בטחון. מזל שהצלחתי לברוח ממנו! בשום פנים ואופן לא!!!!!

כן והמצב שלי דומה לזה...

אני בדיוק זה.
לשאלה, כן הייתי יוצא איתה. אני לא אוהב אותה מרחמים, אני אוהב אותה מדאגה, אי אפשר להסביר את זה ממש. זה כאילו אני אעזור לה ובכך שאעזור לה אני גם אעזור לעצמי, זה ייתן לי את הסיבה הענקית לקחת את החיים שלי בידיים שלי.

יש לי הפרעות שינה

חברה שלי עם הפרעות אכילה וכאלה אז כן

כן

כבר יצאתי עם מישהי כזאת

תראי לא כל בן אדם מספיק חזק נפשי בשביל להכיל את זה וזה לא דבר קל וזה לאט לאט משפיע על עצמך
אני לא יודעת עד כמה הייתי עומדת בזה כי אני יודעת שזה היה משפיע עליי לרעה
אבל אם המצב הנפשי שלי היה טוב יותר
ויציב אני חושבת שכן
(אני מדברת בכללי)

לא, כבר יצאתי עם מישהו שהיה לו דיכאון ובסופו של דבר הדיכאון שלו פגע בי גם. ניסיתי לתמוך בו אבל בסופו של דבר זה הכניס אותי גם לדאון שעבר אחרי שיצאתי מהמערכת יחסים.

חברה טובה שלי כל הזמן הייתה בדיכאונות וזה השפיע עליי ממש רע אז אני ממש לא מעוניינת בבן זוג עם דכאונןת

הכל תלוי בחומרה של המצב ואם הוא מטפל בעצמו.

כן כי למה לא אבל גם לי יש דברים דפוקים כאלו אז אני אצטרך שיוכלו להכיל גם אותי ולא רק אני אותם

הבת זוג שלי מאובחנת עם דיכאון וחרדה ואני יכולה להגיד לך שיש הבדל והכל אבל זה לא אמור להפריע בכלל

אני לא אפסול מראש ואני לא רואה שום בעיה
אבל זה תלוי אם הם מנסים לטפל בעצמם
ואם הם יכולים להיות גם בשבילי כשקשה לי כי אני מאובחנת עם איזה 3 או 4 מחלות נפשיות וכן הם לא ברמה שמסכנת את החיים שלי כמו הפרעות אכילה דיכאון וכאלו אבל אני נלחמת ברצון לפגוע בעצמי ולהרעיב את עצמי כדי לא ליפול לזה ואז יהיה לי קשה לצאת...
אז כן כל עוד הם יוכלו להיות מכילים גם בשבילי וירגישו חופשיים לפנות אליי לגבי כל דבר אז אין לי סיבה שלא ואין לי סיבה לפסול מראש... אם היו לי חברות עם בעיות נפשיות שהן נפתחות אליי לגביהם הייתי גם עוזרת להן ואיתם שם במאה אחוזים ואני בן אדם כזה שישים אחרים לפניו אם הם חשובים לו
בייסיקלי אם הם עוזרים לעצמם אין לי סיבה לפסול...