12 תשובות
קול
חחח חחח אחלה
חחחnnn השאלה מצחיקה אותי
חחחnnn השאלה מצחיקה אותי
שעוד 8 דקות את מסיימת לעבוד
כל הכבוד אני גאה בך
מה זה ממש מאוחר..
מתי התחלת לעבוד?
מתי התחלת לעבוד?
שואל השאלה:
15:00
15:00
אנונימית
מזל טוב
חחח חחח חחח
שואלת השאלה אני צוחק
מה לעשות? חחח
שואלת השאלה אני צוחק
מה לעשות? חחח
שואל השאלה:
גם אני מה לעשות?
גם אני מה לעשות?
אנונימית
בת כמה את?
שיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" ביאליק מתאר את תהליך היצירה של אמן\משורר ואת הקשר בין יצירת השיר לפרסומו וחשיפתו.
השיר הינו שיר ארס פואטי, כלומר שיר שמהווה התייחסות של האמן לעצמו ולאומנותו, לכן שיתוף הקוראים בתהליך היצירה הוא חלק חשוב לבניית משמעות השיר.
ביאליק מתאר את תהליך היצירה בעזרת שימוש רב בדימויים ומטאפורות.
בבית הראשון ביאליק מדמה את תהליך היצירה לעבודה פיזית קשה ומפרכת, לחציבת סלעים. "כי מסלעי וצורי ניקרתיו וחצבתיו מלבבי".
השימוש בדימוי הלקוח דווקא מהעולם הזה, מהעולם של העבודה הפיזית הממשית בניגוד לדימוי הלקוח למשל מעולם הרוח או האומנות, מדגיש לקורא כי תהליך היצירה של האמן יכול להיות מפרך ומלא מאמץ וכי ביאליק עובד קשה מאוד בתהליך יצירתו. בנוסף אומר ביאליק כי חצב אותו מלבבו, כלומר השיר הוא מקורי, ישר מלב המשורר ומעבר לכך אישי עבורו.
בבית השני השיר\יצירה מדומה ל'ניצוץ', השימוש במילה ניצוץ מתקשר עם מוטיב האור שהוא מוטיב מרכזי ביצירה. ראשית מופיע כמובן בכותרת השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" ושנית מופיע בבית זה, "ניצוץ אחד בצור ליבי מסתתר". המילה 'מסתתר' מחזקת שוב את הטענה כי תהליך היצירה הוא אינו פשוט, הניצוץ אינו מובא לביאליק על מגש של כסף, הוא דווקא מסתתר בעומק ליבו.
בהמשך הבית מוסיף ואומר "ניצוץ קטן אך כולו שלי הוא, לא שאלתיו מאיש, לא גנבתיו כי ממני ובי הוא".
בבית זה מובאת לידי ביטוי באופן מובהק אותה טענה נחרצת המלווה את שלושת הבתים הראשונים של השיר: 'הניצוץ שלי מקורי'.
בבית השלישי משתמש ביאליק בהרמז מקראי המתאר גם הוא את תהליך היצירה, המשפט "תחת פטיש צרותי הגדולות" מרמז לנבואת הנביא ירמיהו אשר עסקה בהבדלים בין נביא אמת אותו שלח אלוהים לנביא שקר המתחזה לנביא אמת תמורת רווח פרטי. בנבואת ירמיהו הביטוי אשר ביאליק מרמז אליו מדמה נבואת אמת לעוצמתית כפטיש המכה בסלע, מכאן ניתן להסיק כי ביאליק רוצה שנית להדגיש את המאמץ הנדרש על מנת להפיק שיר\יצירת אומנות אותנטית אמתית, וכי תהליך היצירה הוא אחד קשה ואכזרי.
פירוש נוסף שניתן לייחס להרמז לנבואה זו הוא דימוי דמות האמן המיוסר לדמות נביא האלוהים הסובל. פירוש שלישי אשר ייתכן הוא השוואה בין היצירה המקורית לנבואת אמת ויצירה שאינה מקורית (שאולה או גנובה) לנבואת שקר.
בסוף הבית השלישי ותחילת הבית הרביעי מתאר ביאליק את מעגל החיים של שיר:
'ומעיני - לחרוזי', 'ומחרוזי יתמלט ללבבכם'. המילה חרוז מסמלת על השיר כולו כחלק הקטן מהשיר השלם, כך בעצם בשילוב עם הבתים הקודמים מתאר ביאליק את מעגל החיים הסימטרי של היצירה:
לב המשורר עין המשורר שיר כתוב עין הציבור - לב הציבור.
בסוף השיר אנו מגלים כי כאשר הניצוץ עוזב את המשורר ואת עולמו הפרטי ניצתת שריפה.
הניצוץ והאוֹר אשר נראו כדברים חיוביים, עדינים ומלאי חיים, כעת הופכים לאוּר (אש) ומדורה אשר שורפת, מכלה ומשליכה הרס.
כך אנו מגלים שמשמעות אפשרית לשיר היא כי ברגע שהיצירה מובאת לידי הציבור נהפך כליל עולמו של המשורר.
באופן זה משתנה משמעות השיר מן המשמעות אשר ייחסנו לו תחילה. טרם קראנו את הבית הרביעי ניתן לפרש כי ביאליק מדבר על מקוריותה של יצירה ושם דגש על ההליך המקורי האותנטי, אך כאשר מגיעים לבית הרביעי מגלים כי ביאליק מעביר ביקורת על הקורא ועל הליך פרסום היצירה, על הדברים הנלקחים מן המשורר כאשר השיר מוצא לידי הציבור מופקר.
כך משתנה משמעות השיר ועכשיו אנו מגלים כי הדגש הוא אינו על מקוריותה של היצירה אלא על פרטיותה של היצירה.
תיאור תהליך היצירה בשיר תורם בצורה משמעותית להבנה זו, הוא מחזק ומכביר את עוצמת מהפכך הנפש שחווה המשורר. לדעתי, מכיוון שזכינו להצצה פרטית אל תוך תהליך היצירה של המשורר אנו בתור קוראים מסוגלים להבין לעומק יותר את כובד האובדן והכאב המתואר בבית האחרון. לולא היה מתואר התהליך בעזרת אותם תיאורים עוצמתיים אשר עליהם פירטתי לעיל, לא היה ניתן לחוות לעומק ביחד עם האמן את מהפך הנפש המתואר בסוף היצירה.
לסיכום, ניתן לראות כי בשיר ביאליק מתאר את תהליך היצירה בעזרת שימוש בדימויים עוצמתיים רבים, דימויים אלו מאפשרים לקורא להבין את כובד המהפך שעובר האמן שכן הקורא יודע אודות הקשיים שחווה האמן בזמן התהליך.
השיר הינו שיר ארס פואטי, כלומר שיר שמהווה התייחסות של האמן לעצמו ולאומנותו, לכן שיתוף הקוראים בתהליך היצירה הוא חלק חשוב לבניית משמעות השיר.
ביאליק מתאר את תהליך היצירה בעזרת שימוש רב בדימויים ומטאפורות.
בבית הראשון ביאליק מדמה את תהליך היצירה לעבודה פיזית קשה ומפרכת, לחציבת סלעים. "כי מסלעי וצורי ניקרתיו וחצבתיו מלבבי".
השימוש בדימוי הלקוח דווקא מהעולם הזה, מהעולם של העבודה הפיזית הממשית בניגוד לדימוי הלקוח למשל מעולם הרוח או האומנות, מדגיש לקורא כי תהליך היצירה של האמן יכול להיות מפרך ומלא מאמץ וכי ביאליק עובד קשה מאוד בתהליך יצירתו. בנוסף אומר ביאליק כי חצב אותו מלבבו, כלומר השיר הוא מקורי, ישר מלב המשורר ומעבר לכך אישי עבורו.
בבית השני השיר\יצירה מדומה ל'ניצוץ', השימוש במילה ניצוץ מתקשר עם מוטיב האור שהוא מוטיב מרכזי ביצירה. ראשית מופיע כמובן בכותרת השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" ושנית מופיע בבית זה, "ניצוץ אחד בצור ליבי מסתתר". המילה 'מסתתר' מחזקת שוב את הטענה כי תהליך היצירה הוא אינו פשוט, הניצוץ אינו מובא לביאליק על מגש של כסף, הוא דווקא מסתתר בעומק ליבו.
בהמשך הבית מוסיף ואומר "ניצוץ קטן אך כולו שלי הוא, לא שאלתיו מאיש, לא גנבתיו כי ממני ובי הוא".
בבית זה מובאת לידי ביטוי באופן מובהק אותה טענה נחרצת המלווה את שלושת הבתים הראשונים של השיר: 'הניצוץ שלי מקורי'.
בבית השלישי משתמש ביאליק בהרמז מקראי המתאר גם הוא את תהליך היצירה, המשפט "תחת פטיש צרותי הגדולות" מרמז לנבואת הנביא ירמיהו אשר עסקה בהבדלים בין נביא אמת אותו שלח אלוהים לנביא שקר המתחזה לנביא אמת תמורת רווח פרטי. בנבואת ירמיהו הביטוי אשר ביאליק מרמז אליו מדמה נבואת אמת לעוצמתית כפטיש המכה בסלע, מכאן ניתן להסיק כי ביאליק רוצה שנית להדגיש את המאמץ הנדרש על מנת להפיק שיר\יצירת אומנות אותנטית אמתית, וכי תהליך היצירה הוא אחד קשה ואכזרי.
פירוש נוסף שניתן לייחס להרמז לנבואה זו הוא דימוי דמות האמן המיוסר לדמות נביא האלוהים הסובל. פירוש שלישי אשר ייתכן הוא השוואה בין היצירה המקורית לנבואת אמת ויצירה שאינה מקורית (שאולה או גנובה) לנבואת שקר.
בסוף הבית השלישי ותחילת הבית הרביעי מתאר ביאליק את מעגל החיים של שיר:
'ומעיני - לחרוזי', 'ומחרוזי יתמלט ללבבכם'. המילה חרוז מסמלת על השיר כולו כחלק הקטן מהשיר השלם, כך בעצם בשילוב עם הבתים הקודמים מתאר ביאליק את מעגל החיים הסימטרי של היצירה:
לב המשורר עין המשורר שיר כתוב עין הציבור - לב הציבור.
בסוף השיר אנו מגלים כי כאשר הניצוץ עוזב את המשורר ואת עולמו הפרטי ניצתת שריפה.
הניצוץ והאוֹר אשר נראו כדברים חיוביים, עדינים ומלאי חיים, כעת הופכים לאוּר (אש) ומדורה אשר שורפת, מכלה ומשליכה הרס.
כך אנו מגלים שמשמעות אפשרית לשיר היא כי ברגע שהיצירה מובאת לידי הציבור נהפך כליל עולמו של המשורר.
באופן זה משתנה משמעות השיר מן המשמעות אשר ייחסנו לו תחילה. טרם קראנו את הבית הרביעי ניתן לפרש כי ביאליק מדבר על מקוריותה של יצירה ושם דגש על ההליך המקורי האותנטי, אך כאשר מגיעים לבית הרביעי מגלים כי ביאליק מעביר ביקורת על הקורא ועל הליך פרסום היצירה, על הדברים הנלקחים מן המשורר כאשר השיר מוצא לידי הציבור מופקר.
כך משתנה משמעות השיר ועכשיו אנו מגלים כי הדגש הוא אינו על מקוריותה של היצירה אלא על פרטיותה של היצירה.
תיאור תהליך היצירה בשיר תורם בצורה משמעותית להבנה זו, הוא מחזק ומכביר את עוצמת מהפכך הנפש שחווה המשורר. לדעתי, מכיוון שזכינו להצצה פרטית אל תוך תהליך היצירה של המשורר אנו בתור קוראים מסוגלים להבין לעומק יותר את כובד האובדן והכאב המתואר בבית האחרון. לולא היה מתואר התהליך בעזרת אותם תיאורים עוצמתיים אשר עליהם פירטתי לעיל, לא היה ניתן לחוות לעומק ביחד עם האמן את מהפך הנפש המתואר בסוף היצירה.
לסיכום, ניתן לראות כי בשיר ביאליק מתאר את תהליך היצירה בעזרת שימוש בדימויים עוצמתיים רבים, דימויים אלו מאפשרים לקורא להבין את כובד המהפך שעובר האמן שכן הקורא יודע אודות הקשיים שחווה האמן בזמן התהליך.
מגניבולית
באותו הנושא: