אני לא יודעת מה אני מרגישה אשמח שתכנסו..

בזמן האחרון אני חסרת ביטחון ברמות, יש לי מגבלה פיזית, אז אני לא יכולה להסתובב וללכת הרבה עם חברים מהשכבה והם מרבים להפגש בשדות שליד הכפר שלנו. ואני מרגישה שאין לי אף אחד יותר, אבל לבד, עליתי לתיכון השנה ואני ליטרלי לבד.
ואני מנסה להשתתף בשיעורים ואני מפחדת שיצחקו עליי ויגידו "היי זו הנכה הזו". זה חרדה שמלווה אותי כבר מהיסודיי כי הייתי חווה את זה המון ביסודיי ואני בטראומות מאז...
אני נמצאת במגמת תיאטרון ואני מפחדת שישפטו אותי על איך שאני משחקת, כי זה כבר קרה, אני מרגישה שהילדים שם מנסים להתנשא מעליי. יש לי "פגמים" בעקבות המגבלה, ובקרוב אני הולכת לעבור המון ניתוחים כדי לתקן את הגוף שלי... נולדתי בריאה אז אני רוצה להחזיר את מה שהיה לי... אבל זה ככ קשה, כי לא הכל יחזור להיות כמו שהיה. אין לי אצבעות ישרות, אין לי יד ישרה, אני לא מרגישה ככ יפה...
אני מרגישה שונה, אני מרגישה שאני לא מספיק טובה בגלל המגבלה שלי, שכולם יותר טובים ממני.
יוצא שכל יום ראשון אני בוכה את כולי אחרי שיעור תיאטרון, אני נכנסת לשיעור מלאת ביטחון ושמחה ככ, ויוצאת אדומה ובוכה בטירוף, אני לא יודעת איך לתאר עוד את מה שעובר עליי, אני רק רוצה להאמין שזו רק תקופה, אבל זו תקופה שנמשכת המון זמן.
אני מרגישה לא מספיק טובה, אני כל הזמן מתאמצת להראות את עצמי, שיכירו את האני האמיתית, שידעו מי אני, אבל אני רק מפשלת.