איך לספר לפסיכולוגית על מצב משפחתי גרוע מבלי שהיא תספר דברים להורים שלי או אפילו למשטרה?

בעיקרון מותר לפסיכולוגים לפנות להורים/משטרה רק במקרה שאת מסכנת את עצמך או את הסביבה.

פסיכולוגיות לא מספרות מה שהם לא צריכות, אפ תבקשי ממנה היא חייבת להקשיב ולא לספר אלא אם כן היא חייבת

אין חוק כזה בין מטפל למטופלת שהדברים נשארים בניהם אבל רק במקרה של התאבדות או מוות אז פונים לגורמים?

אסור לה להגיד כלום לאף אחד. זה חיסיון בין מטפל למטופל

תלוי בפסיכולוגית
ברעיון אסור להן אבל הרבה אומרות
אני בשלי אמרתי משהו מזויף כדי לבדוק אם היא תגיד וכשהיא לא אמרה אמרתי לה שזה היה מבחן ודיברנו על הבעיות האמיתיות שלי

קודם כל מדהים שאת מודעת לכך שהשיתוף הוא חלק הכרחי בדרך לפיתרון, ובאמת משמח לראות שאת מעוניינת לקחת צעד קדימה כי זה באמת מה שצריך לעשות.
בעיקרון יש לה חובת דיווח כשהיא רואה שאת מסוכנת לעצמך או לסביבה שלך, או שמישהו מבני המשפחה מפעיל אלימות כלשהי (ובמידה ואת או האחים שלך מתחת לגיל 18)
אם תרצי להיות קצת יותר ספציפית ולתאר מה המצב, אשמח לדבר איתך בפרטי 3>

שואל השאלה:
תודה לכם...

זה לא אלימות או משהו כזה, פשוט ההורים שלי רבים הרבה וממש הרבה, ברמה שהיו תקופות שכל שישי הייתה מלחמה על איפה כל אחד עושה את השבת(לרוב זה היה מסתיים בזה שאמא שלי ואחים שלי נשארנו בבית ואבא שלי נסע להורים שלו)
אני ממש חושבת שהם צריכים להיות גרושים... אבל הם אומרים "בשביל הילדים"
יש מקרים בודדים שזה הגיע למצבים ממש קיצוניים, ואני זוכרת כל רגע מזה, אני מעדיפה לא לפרט בזה. מה כדאי לי לומר לה? כדאי לי לומר לה למשל על ריב שהיה להם בשבת האחרונה?

יש מקרי חובת דיווח. אם זה לא מקרה של חובת דיווח תבקשי ממנה לא להעביר את זה לגורמים אחרים שלא תעשה נזק. זאת אומרת אם תספרי לה שאת ואחד ההורים או אחד האחים רבים כל היום ושאת מתוסכלת מהמצב היא לא אמורה להעביר והיא תעזור לך להתמודד עם זה ותתן לך כלים. אבל אם תגידי שאתם רבים ואחד ההורים או האחים מרים עלייך יד היא תצטרך להעביר למשטרה או לרווחה.
ואיך להתחיל? אני חושבת שהדרך הכי נכון יהיה פשוט להגיד "x, אני רוצה לשתף אותך במשהו." ותתחילי לספר איך שזה זורם אצלך.

כן, את יכולה להתחיל בזה.
תמיד תזכרי שיש דברים שאנחנו חיים אותם כל יום וכל שעה, ובגלל זה הם מרגישים הכי גדולים והכי מביכים... אבל אם את מנסה להיכנס לראש של הפסיכולוגית שלך- היא לא באמת תראה את זה בתור משהו שמביך לדבר עליו ולכן היא תרצה לשמוע אותך מפרטת על הכל. אז תזרקי משהו קטן על זה שיש עוד משהו שלדעתך מפריע לך ביומיום ושאת חושבת שהגיע הזמן לפתוח את זה מולה. אני מאמינה שהיא כבר תדע לכוון אותך עם שאלות משם.
בהצלחה אהובה, נשמע שאת באמת בוגרת ברמות ואני מקווה שההורים שלך יצליחו למצוא פיתרון שיוריד את האמוציות בבית.
פה תמיד אם תרצי לדבר על זה 3>

אסור לה לספר כלום בלי רשותך, אלא אם כן את מסכנת את עצמך או את הסביבה.

במקרה של סכנת חיים היא משתפת (אבל כל הפסיכיאטרים והפסיכולוגים בני זונה ומשתפים גם דברים לא מסכנים הם פשוט נהנים מזה הם פאקינג סדיסטים)

^את סוג של יכולה לתבוע אותם על זה

^הייתי רוצה אבל ההורים שלי מרוצים מזה שהיא מספרת את הסודות שלי שאני בטח לא הייתי רוצה שהם ידעו ולתבוע לבד זה דיי בלתי אפשרי כי אני ילדה והכול