אני מרגישה שאין לי למי לספר את הקשיים ואיך שאני מרגישה

יש לי חרדה חבקתית מאובחנת מאז ומתמיד ואני נמצאת בפנימייה
אני מרגישה את החרדה בזמן האחרון יותר והיא מונעת ממני הרבה
בכללי אני מרגישה שאני נכשלת בכל דבר
אין לי למי לספר איך שאני מרגישה ולפרוק
לאמא שלי פעם הייתי מספרת אבל היא הייתה כועסת עליי שהיתי מספרת רק את הדברים הקשיים בפנימייה
ולא באלי לבאס אותה
את אבא שלי לא באלי לאכזב
ואת החברות אני לא רוצה להכביד עליהן ולבאס אותן
ואת המדריכים אני בקושי מדברת
אז אני פשוט משחקת את עצמי שהכל טוב ואני נהנת
למרות שבתוך עצמי אני מרגישה כמו חרא