כתבתי קטע על מישהו. בבקשה תגידו לי מה דעתכם...

פרח קטון, עדין ושברירי
שוכן לו בגינה בין פרחים נוספים.
הוא לא הפרח הכי יפה בגינה, הוא היה רוצה, אך זה מה שהקב"ה נתן לו.
לו רק היית פרח מוגן,
לו רק היו מגדלים אותך בחום ואהבה שלהם היית זקוק, לו רק היית פרח עטוף, היית נראה אחרת היום.
אולי יום אחד זה יקרה,
אך את הנזק שגרמו לך לעולם לא יוכלו לתקן.
רמסו אותך, דרכו עלייך, הכו אותך, קיללו אותך, השפילו אותך, צעקו עלייך.
אבל למרות זאת גבעולך עמד איתן, נכון, היו תקופות קשות, תקופות בהן קצת נבלת, אולי קצת הרבה,
רצית לברוח, אך שורשיך היו נטועים עמוק באדמה, ולא יכולת. רצית לצעוק, אך קולך המושתק לא נשמע. אבל בכל זאת לעולם לא וויתרת.
הלוואי ויום אחד תפרח, הכי גבוה שאתה יכול, כי באמת מגיע לך.
* המישהו הזה הוא הפרח