יש לי בעיה רצינית (טריגר)

אני חושבת שיש לי בעיה של התמכרויות. לא משנה מה, אני כל הזמן חייבת להיות מכורה למשהו. וברגע שאני מצליחה לצאת מדבר אחד, אחרי שזה דופק אותי לגמרי, אני נכנסת למשהו אחר ואני פשוט כבר לא יודעת למה אני ככה?

אני שותה אלכוהול מכיתה ז... נהייתי מכורה בכיתה ח. הייתי שותה כדי לברוח מהמציאות ולהרגיש "בעננים", כאילו שום דבר לא משנה. היום אני בכיתה י והתחלתי לנסות להפסיק עם זה בתחילת השנה הזאת, עם התערבות מהחברים שלי. הם ידעו שאני שותה מאמצע כיתה ט בערך... אחרי 3 וחצי שנים, סוף סוף הצלחתי להיפטר מההתמכרות הזאת.

באמצע כיתה ט... התחלתי לפגוע בעצמי והתמכרתי לתחושה. אני עדיין מכורה ועדיין מנסה להפסיק. גם על זה, נכנסתי לטיפול פסיכולוגי באותו זמן שחברים שלי התערבו לגבי האלכוהול(הם התערבו גם בנוגע לזה).

בדיוק שהתחלתי לחשוב שאני מצליחה להפסיק עם זה... נהייתי מכורה לאקמול, או שאני בדרך לשם, אין לי מושג. אתם יכולים כבר לשער אני מניחה שהמצב הנפשי שלי הוא לא משהו... ומרוב דיכאון וחרדות כל הזמן כואב לי הראש, הבטן וכו'. בהתחלה לקחתי אקמול רק כי זה באמת עזר לכאב ראש. ואז פשוט כל פעם שכאב לי קצת הראש לקחתי אקמול. ואז זה הפך לשגרה, אני קמה בבוקר, לוקחת אקמול, אחרי שעה, שוב עוד 2 אקמול.
אתמול קרה מקרה חריג מאוד... מ2 בצהריים עד 6 וחצי בערב לקחתי 15 אקמול שזה 7.5 גרם אקמול בערך... והייתי במסיבה בשעה 7, איפשהו במהלך הערב התחיל לכאוב לי הראש כל כך, ואז קלטתי את זה שלקחתי כמות ענקית היום, וזה פשוט לא בסדר, והתחלתי לפחד שאני אמות שם, וקיבלתי התקף חרדה ורק 2 חברות שהיו איתי שם ידעו על הכמות שלקחתי(אמרתי להן באותו רגע), והן לא ידעו על ההיסטוריה שלי עם התמכרויות. ופשוט רעדתי שם במשך חצי שעה וניסיתי להפסיק והם הביאו לי מלא מים... מזלי שלא משכתי יותר מדי תשומת לב כי רק 3 חברות כולל אלו שכבר ידעו שמו לב אליי...
בקיצור זה ממש מדאיג אותי, אני מפחדת להיות מכורה לאקמול.

מה לא בסדר איתי? למה אני ככה? יש פתרון לדבר הזה? שאני כל הזמן צריכה להיות מכורה למשהו וזה מה שמחזיק אותי? למה אני כל כך תלותית?


***חשוב לציין שאני בטיפול פסיכולוגי ואין לי כוונות אובדניות אז אין צורך לדווח או משהו... וגם בדקתי באינטרנט לגבי המינון שלקחתי אותו יום ורשום שם שזה לא עולה על המינון שנחשב רעיל, אז פיזית אני בסדר(אני מקווה).