אני.. לא יודעת.. בקיצור כנסו

היי, אני גם מבינה אותך כי גם אני עוברת תקופה קשה, אבל את חייבת לעבוד על עצמך, תייצרי כל הזמן דברים חדשים, תיהי בעשייה, תלכי למקומות שיש אנשים שאוהבים אותך, תלכי לחוגים ותנסי לייצר חברויות, אני לא יכולה להגיד לך מתי זה יגיע, כי אף אחד לא יודע, הקדוש ברוך הוא מחליט הכול, ואני בטוחה שהוא רוצה שיהיה לך טוב, והוא ימצא את הזמן בדיוק בשבילך ויביא לך את מה שאת רוצה אני מבטיחה לך, אף פעם אל תאבדי תקווה, מקווה שעזרתי לך

זה בסדר להיות עצובה.
זה בסדר לא להיות בסדר.
אבל לא לשקוע שם,חברים אמורים לקבל אחד את השני גם בטוב וגם ברע את לא צריכה להרגיש לא בנוח עם זה שאת לא בהכרח שיא שלך,וזה דווקא מה שיגרום לך להרגיש יותר טוב לדעתי.
תני מקום ותני זמן לעצמך❤

ואם את רוצה לדבר ולפרוק את מוזמנת לשלוח לי הודעה

שואל השאלה:
זה לא קשור לאהבה ובני זוג וזה, אני רציני שבדיכאון כאילו ממש בדיכאון אני לא יודעת איך להסביר.. אני פשוט כאילו איבדתי את עצמי לגמרי

אני ממש מבינה אותך, אבל את חייבת להבין שאם את לא תרימי את עצמך אף אחד לא יעשה את זה בשבילך

את לא איבדת את עצמך,זה בעיקר אני מניחה שאת בגיל הנעורים וזה גיל שאנחנו בונים את עצמנו.
ולפעמים באים תקופות כאלו, ואנחנו מנסים למצוא את עצמנו, אני הרגשתי ככה בכיתה ז הייתה איזה תקופה והרגשתי שאני כבר לא אני
ואני בן אדם אחר וכל הזמן ניסיתי לגרום לעצמי להיות מי שאני,זה נשמע ממש מוזר ..
אבל הבנתי שעם הזמן אנחנו משתנים זה לא אומר שדברים טובים שיש בי אין לי אותם כבר,ממש לא.
בתקופה הזאתי גיליתי שיש איתי אנשים.
אולי אם תדברי רק עם מישהו או מישהי אחת מהחברים שלך שאת סומכת עליה ותשתפי אותה קצת זה דווקא יחזק את הקשר והיא תהיה לאוזן קשבת בשבילך,אני אמא שלי עזרה לי בזה ועודדה אותי ודיברה איתי.

תקשיבי אהבה שלך תגיע מתי שהוא תבלי עם חברים ואל תחשבי כל פעם על אהבה