למה הישראלים מתאחדים רק כשקורים דברים רעים?

אנחנו גם לא כזה מאוחדים עכשיו..

שואל השאלה:
ולמה אנחנו לא יודעים להיות יחד גם כשלא קשה?

עם ישראל תמיד היו מאוחדים ותמיד יהיו מאוחדים, העובדה שיש לנו קבוצות מסוימות בישראל והרבה סטיגמות לא משנה את זה, אנחנו עדיין חיים אחד ליד השני ואחד בתוך השני ולמרות שכולנו הגענו ממקום שונה אנחנו אוהבים אחד את השני. אין הרבה מדינות שתוכל למצוא בהם כמה וכמה עדות בכל מקום, ברוב העולם עדות אחרות מופרדות מהעדה הראשית במדינה, פה מקבלים את כולם בברכה ומביאים מסורות מהבית.

יותר מדי שנאה יש פה..
אם זה בין חרידים, חילוניים, מתנחלים, ערבים, הקהילה הגאה, ימניים, שמאלנים, והכל פשוט, אנשים שונאים אנשים אחרים על כלום.
ולצערי גם כרגע אנחנו לא מאוחדים.

הפגנות הכוח שהיו בירושלים לא מזמן מראות שאנחנו לא מאוחדים? העובדה שאנחנו מתקשרים אחד לשני ונותנים אחד לשני מידע על מה שקורה בארץ מראה שאנחנו לא מאוחדים? העובדה שרוב האנשים בזמן האחרון דואגים לאחרים לפני עצמם מראה שאנחנו לא מאוחדים?

overthinking^
אוקיי אז חלק דואגים לאחרים והכל טוב ויפה.
אבל מה עם כל הלינצים שיש?
מה עם כל ההפגנות?
מה עם העניין שגם בהר מירון החרדים לא הקשיבו בטיפה לשוטרים והתנהגו אליהם בזילזול וזוועה (ואבא שלי שוטר והיה שם, אני לא אומרת סתם, וכמובן גם לא מכלילה, ברור שלא כולם אבל הרוב.)
מה עם אנשים כמו הצל וכל מי שתומך בו שקוראים לשמאלנים 0מאלנים
יש פה יותר מדי שנאה, גם אם יש דאגה בין אנשים, גם שנאה ענקית.