יש לי חברה הכי טובה, והיא תמיד שואלת אותי אם אני פוגעת בעצמי ואני כן...): ואני לא סיפרתי לאף אחד זה קשה לי, המשך למטה

לדעתי כן כדאי שתספרי זה יעזור לך וגם יהיה עוד מישהו שיהיה איתך נפשית

לגמרי, החברה הכי טובה שלי היא העוגן שלי, ואני מקווה שגם אצלך
אני מבטיחה לך שהתמיכה שלה תעזור לך כל כך

אני סיפרתי לחברים וחברות הכי טובים שלי הם עזרו לי לצאת מזה

לא הייתי מספרת,
זה משהו כבד וזה כמו להפקיר את החיים שלך בה, יהיה לה קשה להכיל את זה ובנוסף רוב הסיכויים שהיא תלשין.

בנוסף אם את צריכה לדבר אני פה:).

שואל השאלה:
^תודה אבל החיים שלי מוזרים מדיי כדי לספר את זה אבל תןדה 3>

אני אגיד לך מה. תלוי מה האופי של החברה ובאיזה גיל אתן. כשאני הייתי בכיתה ט ופגעתי בעצמי, החברה הכי טובה שלי מצאה את נקודת הפגיעה והתחילה לצרוח בכל הכיתה על זה- כולל לקחת אותי בכוח לחברה אחרת ולהראות לה את היד שלי. אני אמרתי לה שזה לא מה שהיא חושבת, אלא שנחתכתי מעץ (יש לי גינה עם המון עצים בבית שאני מטפלת בהם) והיא קנתה את זה. אם את מרגישה שהחברה שלך לא מספיק בוגרת/מכילה/וכד' כדי להכיל את הסיפור שלך ואת הפגיעות העצמיות שלך, אולי כדאי שתשקלי לא לדבר איתה על זה. מה שכן(!!!), בבקשה ממך, תבקשי עזרה כבר עכשיו. זה יכול להיות מכל אדם שאת סומכת עליו. אל תמשכי את זה יותר מדי, מניסיון.
אני מקווה שעזרתי לך ומקווה שתמצאי מקום טוב ושקט בלב :)
מוסיפה: גם אני הייתי אובדנית בגלל הורים, אבא שלי ליתר דיוק. באתי מבית.. מורכב..
במקרה שלי, מצאתי נחמה והצלחתי לסמוך על יועצת בית הספר שלי שכיוונה אותי למקומות הנכונים. לכן אני יודעת להגיד לך שחשוב שתמצאי מישהו שאת יכולה לסמוך עליו, שיעזור לך. לא חייב דמות הורית.

שואל השאלה:
^וואי תןדה ❤

בכיף ❤