האם קיום של תודעה עצמית מותנית בהכרח בקיום של תודעה אחרת?

להניח שתודעה לא עצמית קיימת בהכרח בשל קיום תודעה עצמית בגלל האבחנה הזו זה לא משהו שניתן לעשות.
זה שווה ערך ללהניח שקיימת כבשה אינפרה אדומה מכיוון שקיימת כבשה לבנה. כמובן, הכבשה האינפרה אדומה לא קיימת, על אף שקיימת האבחנה בצבעיהן.

זהו עניין של שפה. קיומה של תודעה *עצמית* מחייב קיום או אפשרות קיום של תודעה שאינה עצמית, שהרי האבחנה היא מתודעה שאינה עצמית. אך בהחלט ייתכן שתהא אך תודעה עצמית ושכל תעלולי הסמנטיקה אינם אלא רמאות של השפה אותנו (ויטגנשטיין).

אני לא רואה סיבה לכך.

^
מסכימה לגבי הנקודה הראשונה. הייתי צריכה לנסח את זה אחרת.
אבל בכל אופן, נניח שהיה עולם בו הייתה רק כבשה אחת, ובמקרה היא הייתה לבנה. קיומה של הכבשה הלבנה האחת הזו לא מוכיחה את קיומן של כבשים אחרות, לבנות או לא. אותה הלוגיקה תקפה גם בעולם שלנו, אף על פי שכבשים אחרות כן קיימות בו. באותו אופן, תודעה עצמית לא מחייבת את קיומה של תודעה אחרת.

^לא, זה שווה ערך ללהניח שמכיוון שקיימת כבשה לבנה אז קיימת גם כבשה שאינה לבנה. או יותר נכון, זה שווה ערך ללהניח שמכיוון שקיימת כבשה לבנה קיים גם א-כבשה לבנה, משום שהכבשה הלבנה היא כבשה לבנה רק משום היותה מובחנת מכל מה שאינו כבשה לבנה.

^^^^לו היה עולם ובו קיימת אך ורק כבשה לבנה, היה ניתן לטעון שהכבשה הלבנה היא מובדלת ומובחנת מדבר שהוא א-כבשה לבנה, שאחרת היא לא הייתה כבשה לבנה. יש את אלו הטוענים שהעולם כולו הוא אלוהים משום שאלוהים הוא דבר שאינו מובדל מכלום, הוא הדבר שאין לו א-אלוהים משום שהוא חסר גבולות. אך כל אלו הן מסקנות מטאפיזיות הנובעות מהשימוש שלנו בשפה, אין להם אחיזה אמיתית במציאות מלבד היותן מחוייבות מהשפה, זה חלק מחידושיו המופלאים של ויטגנשטיין (המאוחר).

^^^גם היא (וחלק נכבד מהפילוסופיה ההגליאנית) רמאות של השפה. כאשר הגל טוען שתפיסת התודעה העצמית מחייבת תודעה אחרת שתתפוס אותה, הוא בעצם משתמש באשליה של השפה. בשפתנו כאשר אנחנו אומרים על דבר שהוא נתפס אנו מכירים גם בתופס, אך החיוב בתופס קיים בשפה בלבד.

שואל השאלה:
קטונתי מלהסביר לכם במילים שלי את החלק הכי מסובך בפילוסופיה של גאורג הגל
אם את לא מכירה אז לא צריך

שואל השאלה:
מה עם הדיאלקטיקה של האדון והעבד כפרות

לא שמעתי עליה, אתה יכול להסביר לי מה היא?