אנשים שהיה/יש להם דיכאון

אני בת 15 אבל אני עולה כרגע לכיתה ט, אני אובחנתי עם דיכאון לפני שנה וחצי וזה פאקינג לא עובר .
כדורים אני הבנתי שזה לא באמת עובר ורק גורם לך להיות יותר מיואשת,על חברים ויתרתי כבר כי אני גרה ביישוב קטן אז אני מכירה את כולם ואני מכירה את האופי שלהם ואני לא מתחברת אליהם,השיחות עם הפסיכולוגית לא עוזרים בכלל.
אני הילדה היחידה בשכבה עם אקנה והשכבה שלי מתחברת לאנשים שיש להם סטייל ושהיופי שלהם כמו באינסטגרם ובטיקטוק.
אני באמת לא יודעת מה לעשות ההורים שלי יודעים שיש לי דיכאון אבל אין להם זמן בשבילי ואני מבינה אותם.
אמא שלי חולה בטרשת נפוצה והיא כל הזמן בבתי חולים אבא שלי חוזר כל יום מהעבודה באחד בלילה והאחים שלי בצבא,וזה גם כל הקטע של הציונים הגרועים בבית ספר,ועוד שנה אני עולה לתיכון בעיר אחרת אבל עם אותם תלמידים מהיישוב שלי ואני מפחדת .
זה לחץ נפשי כל כך קשה שאני לא מאחלת לאף אחד וה-להיות לבד זה כבר יותר מדי בשבילי.
רוב הילדות שלי שקורת עד עכשיו זה בבתי חולים כדי לפגוש את אמא ולהיות בלי חברים,וגם כשיש לי חברים אני נפגעת מהם כל כך.
אני מפחדת לצאת מהבית כי אני לא רוצה שאנשים יראו אותי ואני מדברת על סתם אנשים מהרחוב שאני אפילו לא מכירה.
הביטחון עצמי שלי ברצפה ודימוי גוף ממש נמוך .
מה עזר לכם להתמודד עם הדיכאון?ומה את מייעצים לי לעשות?