מה ההשקפה הפילוסופית שלכם?

יש אלוהים היחיד שברא את העולם היה הווה ויהיה וכל מה שקורה זה הוא

צירוף מקרים אחד מוביל לאחר, שום דבר לא נועד לקרות. היווצרות העולם שלנו היא תוצאה של משהו שנחשב כנזק (המפץ הגדול) וכך גם העולם שלנו ייגמר. אנשים הם לא טובים, הם פשוט רוצים שהסביבה שלהם תחשוב שהם כן. וכדור הארץ היה ניזוק הרבה פחות אם בני אדם לא היו קיימים.

מה שיש הוא כל מה שיש. ואין לנו דרך לדעת שום דבר על אף דבר, כל סוג היסק ומסקנה לוקה בהנחות מוקדמות (השקפה זו דומה להשקפתו של מאך, רק ממשיכה את הביקורת גם ללוגיקה ולסובייקט).

אני דוגל במסורת פרימורדיאלית ע"פ רנה גנון ויוליוס אבולה, שמסתכמת בעצם בניאו-פלטוניזם מורחב. אני משלב את זה עם אתיקה ניטשאנית ואונטולוגיה יסודית של היידגר, בהקשר של התקופה בה אנחנו חיים (שרחוקה ככל האפשר מאלוקים). במצב כזה ניתן לראות דברים שלא הופיעו לפני, דברים שהם מעבר לאבסולוט הקלאסי. כאן אני מזדהה עם פילוסופיה האפלה העכשווית (ניק לנד, גרהם הרמן, יוג'ין תאקר) שעוסקת בדברים דומים, רק שאני לוקח עמדה מנוגדת (ישויות תת-חומריות - כמו קת'ולהו של לאבקרפט, מול ישויות על-רוחניות).

שואל השאלה:
^תוכל לפרט על זה? כאילו במילים שאפשר להבין בלי להניח שאני מכיר פילוסופיה

כולם חיים באלתור, מתאימים את עצמם למצב ולסיטואציה, אף אחד לא באמת יודע מה הוא עושה.

^^זה מסובך כי אני משלב דברים שסותרים כביכול זה את זה (כמו מטאפיזיקה קלאסית וניטשה).
אבל במילים הכי פשוטות, כל המסורות האזוטריות בכל העולם מדברות על בערך אותו דבר - יש עצם אבסולוטית שמתנכרת מעצמה ואז חוזרת לעצמה עד למצב התחלתי. אנשי דת יורשים את הידע הזה מדור לדור מתחילת המחזור, ומלמדים את האחרים איך להתלכד עם המציאות המוחלטת.
אנחנו כרגע נמצאים בסוף המחזור, כאשר האנשים מנותקים מהמסורת ומתמוססים בחומר (הדרדרות הדורות). כאשר אנחנו רחוקים ממציאות המוחלטת, אפשר לראות דברים שהם מעבר לאבסולוט הזה. פה נכנס ניטשה לתמונה ואומר שעל-אדם הוא המנצח את האל ואת הכלום (הניהיליזם שנובע מהתרחקות מהאל). זה מצד אחד.
מצד שני, כשאנו רחוקים מאלוהים, אנחנו קרובים לגבול הבריאה שלו (שמבחינתו מעבר אין כלום) ורואים דברים שהם מעבר (מתחת) לחומר - הפילוסופיה העכשווית עוסקת בזה.
לפי מטאפיזיקה הקלאסית, לא משנה מה אתה עושה, הכל יהיה לשווא כי הכל יסתכם בסוף באפס מוחלט עד שיתחיל מחזור חדש. על-אדם זה ניסיון להתגבר על זה. בעבר על אדם התכסה במסורת, במודרנה הוא התחבא בפריפריה של החברה, עכשיו, בפוסט-מודרנה, כאשר הניהיליזם התגלה - על-אדם מוריד את המסכה האחרונה (אדם) וחושף את פניו. או שלא. זה תלוי בנו. אני לא אפרט מעבר כאן

^
ros cogitans
היי! אני מזהה אותך, אתה בקבוצה של שרונהאב

ועכשיו, תשובתי לשאלה:
אני מאמינה שאי אפשר להסביר כלום ושום דבר ובני אדם מתיימרים להבין מה קורה כאן (:

"החיים הם כאוס, ההצלחה אקראית לחלוטין והביטחון הוא הכל." - ג'ינה לינטי

לאהוב את כולם

זה מאוד תלוי נושא, באופן כללי אני רוצה להאמין שיש חופש ובחירה חופשית, בנוגע להכרה, אני חושבת שייתכן שהחושים שלנו מטעים אותנו, אבל זו הדרך שלנו לתפוס את העולם ואין לנו הרבה מה לעשות עם זה. באתיקה זה איזה משהו משולב של קאנט ויום כזה

שואל השאלה:
חתוליםזהטעים
אבל קאנט ויום לא סתרו אחד את השני באתיקה?

במידה מסויימת כן, זה תלוי בסיטואציה מבחינתי, אני מסכימה עם ההשקפות של שניהם ואיכשהו זה מסתדר לי בראש