נראה לי אני נכנסת לדיכאון

יואו אני באותו מצב איתך
אם בלך בואי נדבר

תדברי איתי בפרטי

בדיוק במצב שלך רק שאני מרגישה ככה כמה שנים
דבר ראשון ממש אל תצטערי על זה שדיברת עם אמא שלך זה הכי חשוב לדבר וגם אמא שלי הייתה אומרת דברים כאלה כשהייתי אומרת לה בפעמים הראשונות עם הזמן הסברתי לה איך יעזור לי אם היא תענה לי בצורה אחרת ובאמת תהיה שם בשבילי ותקשיב לי ואם לא היא תמצאי מישהו שנוח לך לדבר איתו (וממש לא מחייב חברות) איזה איש מקצוע לי זה עזר מאוד
מבאס כל העניין שכבר אין כוח להתאמן ומשמינים ובבית ספר יושבים לבד כי אף אחד לא מספיק טוב לך איתו אבל הכי הכי חשוב לדבר ואם את רוצה אני כאן❤

היי אנונימית, את מתארת בדידות שאת חווה בבית הספר שאליה נלווית גם חרדה- תחושות שמובילות כנראה גם לאכילה הלא בריאה ולחוסר המוטיבציה להתאמן. נשמע שאת מתמודדת עם תקופה לא קלה בה את מפתחת להבנתך דיכאון. שיתפת באומץ את אמא שלך במה שאת חווה, אבל במקום לקבל את התמיכה או ההכרה שקיווית לה, התאכזבת לגלות שהיא לא לוקחת את הדברים שלך ברצינות ומייחסת את הדברים לכך שאת פרנואידית. יצא לך לשתף עוד מישהו חוץ מאת אמא שלך? החרטה שאת מתארת סביב זה שסיפרת לה היא טבעית, אבל חשוב שבכל זאת תמצאי לך מקום שבו תרגישי בנוח לשתף ולפרוק. בת כמה את? כמה זמן את כבר מרגישה ככה?...

קוראים לי נופר ואני מתנדבת בתכנית של עמותת עלם שמלווה בני נוער וצעירים ברשת. אני מזמינה אותך לכתוב לי ולספר לי יותר על מה שאת חווה- אשמח להוות אוזן קשבת, ואם תרצי נוכל גם לנסות לחשוב יחד מה יוכל לעזור לך להתמודד עם המצב ולשפר את ההרגשה. מוזמנים לכתוב לי גם אנשים נוספים שנמצאים במצב דומה. אפשר לכתוב לי (גם באנונימיות) פה בהודעות אישיות, במייל שלנו [email protected], באינסטגרם nayedet.digital, או בטיק טוק בפרופיל שלנו nayedet.digital.

מחכה לך(.ם),
נופר מעלם דיגיטל