כל פעם שאני עוצמת את העיניים שלי אני מדמיינת אותו..

תחשבי על גברים אחרים, תחשבי על כל החסרונות והדברים הרעים בו (תזכרי שהמוח שלנו מעדיף לזכור דברים טובים ולהשלות את עצמו, מאשר לספר לעצמו את האמת הכואבת יותר)

שואל השאלה:
אבל ליטרלי אין לו דברים רעים.. כאילו כמובן שיש אבל זה אפילו לא עשירית מהדברים הטובים שיש בו. אני מצידי לוקחת אותו ומשכפלת שיהיה בעלי בעתיד, הוא מכבד (נותן כבוד), הוא מצחיק, הוא חכם ויש לו אינטלגניציה גבוהה) ואני לא מצליחה לשחרר ממנו. הוא פשוט מושך אותי מכל הבחינות - יופי ואופי

והאם הוא מתאים לך? האם תסתדרו ביחד? האם את חושבת שהוא יכול לאהוב אותך? הבנתי שאת יכולה לאהוב אותו, אבל בשביל זוגיות צריך יותר מאשר מספר תכונות טובות. לפעמים עדיף להיות חופשיים יותר, עדיף לפנטז על בן אדם מסויים מאשר לנסות לגלות את זה במציאות ולהתאכזב

שואל השאלה:
אני לא יודעת אם הוא יכול לאהוב אותי אבל כרגע אני יודעת שהוא לא אוהב אותי ובגלל זה אני מנסה פשוט לשחרר ממנו ולא הולך לי..

אני מבין שזה בעייתי וקשה. ובטח מאד מעליב ופוגע בביטחון העצמי שהוא לא רוצה אותך בחזרה... ולכן את לא צריכה להמשיך לרצות אותו. למה שתרצי מישהו שלא אוהב אותך? הפסד שלו, הוא מאבד בן אדם שאוהב אותו. אני בטוח (אפילו הייתי מבטיח) שיום אחד מישהו יאהב אותך מאד כמו הצורה שאת אוהבת אותו ואפילו יותר מזה, ויהיה מוכן לשמח אותך ולאהוב אותך כמה שתרצי. לדעתי זה הרבה יותר עדיף מאדם שאינו חושב עלייך אפילו

שואל השאלה:
יש משהו במה שאתה אומר אבל זה לא בשליטתי להפסיק לאהוב אותו. אני מנסה אבל לא מצליחה

אז תתני לזה זמן וזה יעבור...

שואל השאלה:
אבל באלי אותו כבר 3 שנים. כבר עבר יותר מידי זמן (וכן אני יודעת ששלוש שנים זה המון ולא נורמאלי אבל מה אני יעשה? זה לא בשליטתי)

זה המון נכון. אז אני לא יודע מה לעשות, תביני שאין לך סיכוי איתו ושאת לא יכולה לחכות לו כל כך הרבה זמן, ותתני צאנס לגברים אחרים

שואל השאלה:
בראש אני מבינה שזה לא יקרה אבל הלב לא מפנים את זה. אוף אני לא יודעת כבר מה לעשות

:/ אולי לתת צ'אנס לגברים אחרים? כמו שאמרתי. מי יודע, אולי תתאהבי באחד מהם בסוף

שואל השאלה:
אבל אף אחד לא כמוהו. לא משנה מי שאני ימצא הוא יהיה כמו תחליף ואני לא אתייחס אליו כמו שהייתי מתייחסת לשני ואז זה סתם יפגע בו וחבל

את יכולה לנסות, מה שבטוח מי שתמצאי יתייחס אלייך הרבה יותר מאשר השני, וזה כבר יותר טוב.

היום שבו לא תראי אותו יותר הוא היום שבו המחשבות ילכו ויידעכו