אני בן 16 וחצי, עדיין לא הייתה לי זוגיות (פריקה)

גם אם לא תענו היה כיף לפרוק את זה.

קודם כל אני לא מתלונן וידוע לי שיש אנשים כמוני, אבל למה זה לוקח זמן?
אני אפילו לא מוצא מישהי שאני רוצה לזוגיות אין לי קראשים, זה טיפה מוזר כי לפני *חצי שנה* ניתקתי קשר עם מישהי שהיה בנינו קטע והייתי מאוהב בה והתגברתי עליה, אני לא חושב עליה כמו פעם, ואני רוצה זוגיות עם מישהי אחרת, אבל בגלל שאין לי קראש על אחרות אני התחלתי לחשוד אולי לא התגברתי עליה, אבל זה לא הגיונע שלא התגברתי כי כשאני אוהב מישהי אני מפנטז/מדמיין שאני איתה מבלי שאני שם לב וכשאני שומע שירי אהבה אני חושב על מי שאני בקראש או מרגיש הרגשה מוזרה בלב כשאני שומע את השירים האלו, אבל הפעם אני לא חושב על אף אחת
אז מה אני?
אני יודע שאני בן אדם שחושק לזוגיות כל יום ויום, כל יום אני מקנא בזוגות אחרים, אני נמשך לבחורות אבל לא מרגיש אליהן את מה שהרגשתי פעם לבחורות אולי בגלל שגדלתי ועכשיו זה עובד אחרת.

אני לא אשקר אני תמיד חושב לעצמי אולי הבעיה היא בי, אני יודע שיש לי מלא דברים שאני חייב לעבוד על עצמי קודם בחיים לא אהיה שלם עם עצמי, אני חסר ביטחון, יש לי חרדה חברתית, אני לפעמים פסימי ולפעמים אופטימי, בזמן האחרון יש לי רצון פחות לדבר ויותר להיות לבד כמובן לא יותר מדי לבד אני תמיד אוהב לצאת לבחוץ וחברים ויש עוד כמה בעיות
אבל עם כל הדברים האלו אני יודע שיש בי דברים מדהימים, יש לי חברים טובים, אני בשנים האלו עברתי תהליכים לטובה, כל יום שעובר אני גרסה יותר טובה של עצמי, וכבר שנה שאני אומר שאני גאה בעצמי שזה לא משהו שהייתי אומר בעבר
הביטחון עולה והחרדה נפחתת, אמנם עדיין אני לא מסופק מהתוצאות, תמיד אשאף לעוד כך שזה בחיים לא יגמר ולא אהיה שלם עם עצמי (אם הבנתי את ההגדרה הנכונה של להיות שלם עם עצמך), אבל בתכלס אני גם לא רוצה להיות שלם עם עצמי כי אני חושב שזה טוב לשאוף לעוד.
אני עדיין חושב שגם עם כל הדברים שיש לי אני בן אדם חיובי, ובא בגישה חיובית ועדיין מנסה להבין למה לא מצליח לי להיות בזוגיות, כי יש אנשים שבמצב יותר נורא משלי ועדיין בזוגיות.
ואני לא חושב שהסיבה בגלל המראה החיצוני שלי כי אני חושב שאני נראה אחלה, לא עכשיו "חתיך אש" והיו בנות שידוע לי שהיו בקטע שלי אז לא זאת הבעיה