אם לחבר/ה הכי טובה שלכם יש הפרעות אכילה הייתם מספרים להורים שלהם?

אולי הייתי מדברת איתה על זה והייתי אומרת שבאמת עדיף לה לקבל עזרה מקצועית ולא להישאר ככה.
לגבי להגיד להורים..מצד אחד כן מצד שני לא אני לא יודעת.

שואל השאלה:
אמרתי לה שהיא חייבת ללכת לפסיכולוגית והיא אמרה לי שהיא לא רוצה

תראי לה נוכחות שאת איתה בכל התהליך ואת לא עוזבת.
אני חושבת שזה גם חלק חשוב לתבלין החלמה.

שואל השאלה:
אבל היא לא בהחלמההיא בדיוק התחילה עם זה

שואל השאלה:
היא מדלגת על ארוחות וסופרת קלוריות ואומרת שהיא רוצה להיות 40 והיא בגובה 172

אני באמת באמת לא יודעת מה להגיד כי היא תהרוג את עצמה אבל היא תתאכזב ממך..
אולי כן עדיף להגיד למישהו

שואל השאלה:
אמרתי לה שהיא תמות מזה אבל זה לא נראה שהזיז לה

בכל מקרה אני החלטתי אני לא עושה עם זה כלום אני אמרתי לה על הסכנות שיש בזה ועל כמה שזה קשה לחיות ככה אבל היא לא שמה עליי אז שתסתדר

אני צריכה להתמקד בהחלמה שלי לא בהחלמה שלה

אני חס וחלילה לא שופטת,אבל בתור אחת שמבינה כמה זה יכול להיות מסוכן וכמה סיכונים היא כנראה מניחה על עצמה את לא אמורה לעשות בדיוק את הפעולה ההפוכה..?
זאת אומרת את אומרת הרי שאת בעצמך כרגע בהחלמה(ואני מקווה שתצליחי לצאת מזה אהובה)ושאת רואה שהחברה הכי טובה שלך מכניסה את עצמה לתוך זה,לא היית רוצה לעזור לה?
כמובן כמובן כמובן שאת לא חייבת לה כלום זאת החלטה שלה והיא תצטרך להתמודד עם ההשלכות,אבל לדעתי זה יהיה לה חשוב ואולי יתן לה ביטחון לספר לאנשים שיעזרו לה אם תהיי לצידה.

שואל השאלה:
אני רציתי לעזור לה אבל היא לא מקבלת את העזרה שלי והיא אמרה שאני הכנסתי אותה למצב הזה כי אני יותר רזה ממנה עכשיו והיא כל הזמן עושה לי טריגרים אני לא יודעת מה לעשות

ואני לא יכולה לספר להורים שלה אז אני באמת בתסביכים ואני צריכה לדאוג לעצמי כרגע ולא להתעסק בזה שהיא שואלת אותי כמה קלוריות זה מה שהיא אוכלת

הייתי מנסה קודם לדבר איתה אבל אי אפשר לעזור לבד. חייב לפנות לעזרה כלשהי,
תדברי איתה לפני שאת מספרת.
תגידי לה שאת בכל מקרה מספרת ותשאלי אותה אם היא רוצה לספר למישהו מסויים, בכל מקרה עדיף לבקש עזרה