היום הבנתי פעם ראשונה בחיים שאין לי אף אחד חוץ מהמשפחה שלי.

פעם ראשונה שבאמת נפל לי האסימון שאסור לסמוך על אף אחד ולאף אחד לא אכפת ממך ואסור להאמין לאף אחד וזה ממש עצוב ואני בוכה כבר כל היום. אפילו החברה היחידה שהייתה לי יצאה חרא ואין לי למי לספר בכלל מה קרה ואולי בכלל אני סתם מתעצבנת מהר וההיא בכלל לא אשמה. ולא אני לא ילדה שסתם עצבנית משטויות אני בת 20 והיא ממש פגעה בי היום ואין לי עם מי לדבר חוץ ממנה וזה כואב לי.
זה סוג של פריקה ואין לי פה באמת שאלה אז בשביל שלא ימחקו לי, אתם חושבים גם שרק המשפחה פה בשבילכם או שיש לכם חברי אמת שאתם יכולים לסמוך עליהם בכל דבר בחיים שלכם? כי אצלי אין.