4 תשובות
אני חושב שבקורונה כולנו עברנו את זה.
תנסי לצאת זה יסתדר לך
תצאי עם אנשים. חברים, אחים אחיות אפילו לבד סתם לפארק לשבת לדבר עם עצים זה בסדר, אבל לאט לאט.
אני הייתי חרד רוב החיים שלי אבל אני שומר את החרדה לעצמי לבנתיים. תצאי, תחווי, ואם מישהו מציע משהו, ללכת לסרט, לבית של חברה חבר, לא יודע, תסכימי. ואם אף אחד לא מציע, תציעי את. תצאי מהבית, תלכי להופעה של עומר אדם, תתחרטי על זה כי זה עלה המון כסף, ושזה לא הטעם שלך כל כך... אבל תחווי לעזאזל
אני הייתי חרד רוב החיים שלי אבל אני שומר את החרדה לעצמי לבנתיים. תצאי, תחווי, ואם מישהו מציע משהו, ללכת לסרט, לבית של חברה חבר, לא יודע, תסכימי. ואם אף אחד לא מציע, תציעי את. תצאי מהבית, תלכי להופעה של עומר אדם, תתחרטי על זה כי זה עלה המון כסף, ושזה לא הטעם שלך כל כך... אבל תחווי לעזאזל
אנונימי
שואל השאלה:
אין לי חברים כבר.. ולא חושבת שיש לי חרדה חברתית תמיד היו לי הרבה חברים בהגזמה, היו לי מאות חברים שהם מכרים ו10 שהם הכי טובים, עד לפני שלושה חודשים הייתי יוצאת כל הזמן עם חברים, עכשיו אין לי בכלל פשוט הפסקתי לדבר עם כולם ונהיה לי חרדות עכשיו לחזור לדבר עם אנשים זה מלחיץ אותי משום מה גם אנשים שאני לא מכירה..
אין לי חברים כבר.. ולא חושבת שיש לי חרדה חברתית תמיד היו לי הרבה חברים בהגזמה, היו לי מאות חברים שהם מכרים ו10 שהם הכי טובים, עד לפני שלושה חודשים הייתי יוצאת כל הזמן עם חברים, עכשיו אין לי בכלל פשוט הפסקתי לדבר עם כולם ונהיה לי חרדות עכשיו לחזור לדבר עם אנשים זה מלחיץ אותי משום מה גם אנשים שאני לא מכירה..
אנונימית
באותו הנושא: