פריקה.החרדה שלטה בי ב90% בכמה שנים האחרונות עד שהתחילה הקורונה והחרדה התחילה להיעלם לאט ורק עכשיו אני מתחילה לקלוט דברים

ואין לי מושג מה אני מרגישה. לא יודעת אם זה מלחיץ אותי או לא. אני, אמא שלי, ואח שלי מאומתים. אני שומעת את אמא שלי משתעלת וכואבים לה השרירים אז היא לא נרדמת, אני ואח שלי בסדר אבל רק עכשיו התחלתי לקלוט שכל דבר שאני עושה, מעביר חיידקים. אני מנקה כל דבר מאתיים פעם אחרי שנגעתי, למשל בידית או טלפון וכו', התיאבון שלי התחיל להתדרדר יותר ממה שהיה בשנה האחרונה, אין לי עם מי לדבר ואני מפחדת לעשות בדיקות ולצאת חיובית המון פעמים ובסוף למות בגיל צעיר מבלי לעשות משהו עם החיים שלי.
אמא שלי אמרה לשמור על גישה בריאה כי מחשבה יוצרת מציאות. אבא שלי מלחיץ אותי אבל בו זמנית אומר שאסיים על זה מהר כי בסוף כולם ידבקו.
זה כאילו יש לי שני צדדים: צד אחד בוגר וצד אחר שדרכו עליו פעם אז הוא כבר מוותר.
אין לי מושג מה אני מרגישה אבל צד אחד אומר שיהיה בסדר ועוזר לי לחשוב חיובי בזמן שצד שני מנסה לשקר לי