6 תשובות
מה? מי אמר את זה? זה ממש לא נכון...דיכאון זה הדבר הכי לא מושך. זו הזנחה עצמית.
שואל השאלה:
בדיוק, אני תקופה ארוכה הייתי בדיכאון ליטרלי כול החדר שלי מבולגן לא הייתי מתקלחת בקושי לא יוצאת החוצה ועכשיו ישלי בעיה עם הויטמין די בגוף ואני מאוד חיוורת והייתי ניראת כמו הומלסית וגם זה נכון לגביי הקטע עם אופוריה כולם עכשיו חושבים שמחלות נפש וסמים זה מגניב.
בדיוק, אני תקופה ארוכה הייתי בדיכאון ליטרלי כול החדר שלי מבולגן לא הייתי מתקלחת בקושי לא יוצאת החוצה ועכשיו ישלי בעיה עם הויטמין די בגוף ואני מאוד חיוורת והייתי ניראת כמו הומלסית וגם זה נכון לגביי הקטע עם אופוריה כולם עכשיו חושבים שמחלות נפש וסמים זה מגניב.
אנונימית
שואל השאלה:
^^ תאמיני או לא יש כאלה שחושבים ככה
^^ תאמיני או לא יש כאלה שחושבים ככה
אנונימית
כי אין להם משמעות אחרת.
דיכאון זה לא רק הזנחה עצמית
אני מתמודדת עם דיכאון ואני כל יום משתדלת להתקלח ולצחצח ולצאת מהפיגמה
זה כן ממש דפוק שחושבים שזה כלום ומשתמשים בדברים כאלה לתשומת לב
ושום מחלה לא הופכת בן אדם למושך יותר שזה דבר ממש מוזר להגיד
אני מתמודדת עם דיכאון ואני כל יום משתדלת להתקלח ולצחצח ולצאת מהפיגמה
זה כן ממש דפוק שחושבים שזה כלום ומשתמשים בדברים כאלה לתשומת לב
ושום מחלה לא הופכת בן אדם למושך יותר שזה דבר ממש מוזר להגיד
וואו לא נתקלתי באנשים כאלו אבל זה פשוט מזעזע וכזה דפוק!
וואו זה באמת כואב לי לקרוא את זה, זה באמת כאב לב שאנשים עושים דברים כאלו.
וכל כך, באמת שהדיכאון משפיע, נגיד למשל עם הדוגמא של צחצוח השיניים, יכול להיות שתהיה לי בגלל זה בעיה בעתיד, הולכת לבדוק בקרוב, רק ממש מקווה שלא.. בין דברים אחרים, קטנים עד גדולים.
זה באמת נורא ואנשים פשוט לא מבינים את זה.
וואו בא לי לפרוק עוד דברים שאנשים בדיכאון לא מבינים וכל זה, חושבת שיעזור גם לכולכם פה כולל שואלת השאלה, כי עושה טוב קצת שיש לפחות סוף סוף מי שמבין נכון? או שזאת רק אני?
בכל אופן אכתוב לכל מקרה.
אנשים שלא חווים את זה לא מבינים שזה מחלה לכל דבר, לא מתייחסים לזה בצורה הנכונה ותמיד מזלזלים, אין מודעות בחברה, רק סטיגמות שגורמות לנו להתבייש במצב שאנחנו נמצאים בו ושנכנסנו אליו עוד יותר, וזה מכאיב עוד יותר. זה מתמיר יותר בגלל זה.
בכל כך הרבה צורות שונות כל זה קיים, לא יכולה אפילו להתחיל להרחיב ולהסביר פה אבל יודעת שכולכם פה כבר מבינים ויודעים על מה אני מדברת.
וגם למשל עוד משהו מעצבן שקשה איתו זה כשאנשים משתמשים במילה "דיכאון" בתור ביטוי ולא באמת המחלה עצמה. כאילו זה בסדר. וואו, ממש לתקוע סכין כל פעם מחדש. וכל פעם אומרים ועושים את זה עוד ועוד.
כואב שלא מבינים, שבשבילם זה סתם. בעוד שיש אנשים שבאמת סובלים בגלל "רק אותה מילה אחת".
זה עוד יותר מרחיק ומרגיש בודד, עוד יותר מגביר את תחושת ה-לבד בעולם כי כולם במקום שונה..
כולם חיים חיים רגילים, בעוד שאני - ואתם לצורך העניין - לא חיים. פשוט מתים, מבפנים.
ואף אחד פשוט לא יבין את זה. לא ינסה להרים. כולם רק יבואו ויתקפו ולאותו אדם עם הדיכאון לא יהיו את הכוחות האלו להילחם מול אחרים בעוד את המלחמות של עצמו לא מצליח לשרוד, לא מצליח להתמודד איתם או רק לעמוד מולם.
הכל מתיש. הכל כואב.
הכל מכעיס גם פחות או יותר.
הכל מודחק ומוכחש עמוק בפנים, שכבר נשאלית השאלה אם נשאר משהו שם בלב.
הרגש חבוי, וראש תמיד ער..
ואת/ה (אנחנו מניחה) פשוט תמיד לבד בהכל..
כבר אין חיים, אין מכשול.
יש רק לנסות לשרוד.
ולפעמים גם זה לא.
אין תקווה, או מחשבה שיוכל להיות עתיד טוב.
ובסופו של דבר נשאלית השאלה למה את/ה (פשוט אני אבל מתרגמת אליכם) עוד נשאר פה..
בקיצור עוד הרבה אבל אפסיק לחפור פה עכשיו, מקווה שזה הועיל גם לכם ושלא סתם חפרתי, זה מה שאני מרגישה, מקווה שזה לא היה סתם ושכן הרגשתם פחות לבד עכשיו❤
יהיה טוב, גם אם קשה לנו להאמין בזה או לראות את זה עכשיו❤
נעבור את זה בסוף, תמשיכו לנסות גם אם זה לשכב במיטה עוד יום, אבל אל תוותרו ואל תתייאשו סופית אף פעם, זה יעבור כי גם אחרים עברו את זה וזה אפשרי למרות שזה מרגיש ונראה שלא 3>>
וואו הרגיש טוב לפרוק ולכתוב את כל זה
וואו אתם אנשים פשוט טובים ומדהימים, איזה טוב עשה לי לכתוב את זה
וואו בא לי מישהו שיבין אותי כמוכםם, אשמח לדבר עם מישהו מדי פעם אם ירצה
במיוחד איתך שואלת השאלה ;) 3>
וואו זה באמת כואב לי לקרוא את זה, זה באמת כאב לב שאנשים עושים דברים כאלו.
וכל כך, באמת שהדיכאון משפיע, נגיד למשל עם הדוגמא של צחצוח השיניים, יכול להיות שתהיה לי בגלל זה בעיה בעתיד, הולכת לבדוק בקרוב, רק ממש מקווה שלא.. בין דברים אחרים, קטנים עד גדולים.
זה באמת נורא ואנשים פשוט לא מבינים את זה.
וואו בא לי לפרוק עוד דברים שאנשים בדיכאון לא מבינים וכל זה, חושבת שיעזור גם לכולכם פה כולל שואלת השאלה, כי עושה טוב קצת שיש לפחות סוף סוף מי שמבין נכון? או שזאת רק אני?
בכל אופן אכתוב לכל מקרה.
אנשים שלא חווים את זה לא מבינים שזה מחלה לכל דבר, לא מתייחסים לזה בצורה הנכונה ותמיד מזלזלים, אין מודעות בחברה, רק סטיגמות שגורמות לנו להתבייש במצב שאנחנו נמצאים בו ושנכנסנו אליו עוד יותר, וזה מכאיב עוד יותר. זה מתמיר יותר בגלל זה.
בכל כך הרבה צורות שונות כל זה קיים, לא יכולה אפילו להתחיל להרחיב ולהסביר פה אבל יודעת שכולכם פה כבר מבינים ויודעים על מה אני מדברת.
וגם למשל עוד משהו מעצבן שקשה איתו זה כשאנשים משתמשים במילה "דיכאון" בתור ביטוי ולא באמת המחלה עצמה. כאילו זה בסדר. וואו, ממש לתקוע סכין כל פעם מחדש. וכל פעם אומרים ועושים את זה עוד ועוד.
כואב שלא מבינים, שבשבילם זה סתם. בעוד שיש אנשים שבאמת סובלים בגלל "רק אותה מילה אחת".
זה עוד יותר מרחיק ומרגיש בודד, עוד יותר מגביר את תחושת ה-לבד בעולם כי כולם במקום שונה..
כולם חיים חיים רגילים, בעוד שאני - ואתם לצורך העניין - לא חיים. פשוט מתים, מבפנים.
ואף אחד פשוט לא יבין את זה. לא ינסה להרים. כולם רק יבואו ויתקפו ולאותו אדם עם הדיכאון לא יהיו את הכוחות האלו להילחם מול אחרים בעוד את המלחמות של עצמו לא מצליח לשרוד, לא מצליח להתמודד איתם או רק לעמוד מולם.
הכל מתיש. הכל כואב.
הכל מכעיס גם פחות או יותר.
הכל מודחק ומוכחש עמוק בפנים, שכבר נשאלית השאלה אם נשאר משהו שם בלב.
הרגש חבוי, וראש תמיד ער..
ואת/ה (אנחנו מניחה) פשוט תמיד לבד בהכל..
כבר אין חיים, אין מכשול.
יש רק לנסות לשרוד.
ולפעמים גם זה לא.
אין תקווה, או מחשבה שיוכל להיות עתיד טוב.
ובסופו של דבר נשאלית השאלה למה את/ה (פשוט אני אבל מתרגמת אליכם) עוד נשאר פה..
בקיצור עוד הרבה אבל אפסיק לחפור פה עכשיו, מקווה שזה הועיל גם לכם ושלא סתם חפרתי, זה מה שאני מרגישה, מקווה שזה לא היה סתם ושכן הרגשתם פחות לבד עכשיו❤
יהיה טוב, גם אם קשה לנו להאמין בזה או לראות את זה עכשיו❤
נעבור את זה בסוף, תמשיכו לנסות גם אם זה לשכב במיטה עוד יום, אבל אל תוותרו ואל תתייאשו סופית אף פעם, זה יעבור כי גם אחרים עברו את זה וזה אפשרי למרות שזה מרגיש ונראה שלא 3>>
וואו הרגיש טוב לפרוק ולכתוב את כל זה
וואו אתם אנשים פשוט טובים ומדהימים, איזה טוב עשה לי לכתוב את זה
וואו בא לי מישהו שיבין אותי כמוכםם, אשמח לדבר עם מישהו מדי פעם אם ירצה
במיוחד איתך שואלת השאלה ;) 3>
אנונימית
באותו הנושא: