אתם מסכימים איתי שכדי לכתוב דברים מרגשים ועמוקים חייבים להיות עצובים ובדיכאון?

שואל השאלה:
כי כל מה שאמנותי ועמוק הוא עצוב

שואל השאלה:
לא יודעת

זה לא להיות עצוב ובדיכאון אהובה שלי זה לעבור דברים שעליהם תכתבי את הרגשות שלך, אבל כן בדרך כלל שמאושרים קשה יחסית לכתוב והרבה כותבים אומרים את זה אבל אם זה יהיה חשוב לך את תכתבי גם בטוב וברע

לא. אבל רוב האומנים הגדולים בהחלט לא היו יציבים נפשית בכלל.
אוסקר וילד, אמילי דיקינסון, אפילו האומנית היפנית ההזויה שהאומנות שלה התפרסמה בטירוף מוחלט עכשיו.. כולם היו חולי נפש ברמה גבוהה למדי, או לפחות עם סיפור חיים הזוי למדי.

לא. את לא חייבת להיות בדיכאון אלא רק להזדהות עם מה שאת כותבת. אם את קוראת על מישהו שמת בספר את תיכנסי לדיכאון או תזדהי עם מי שמתאבל עליו?!
סתם חומר למחשבה

שואל השאלה:
זהו אני מרגישה שבגלל שאני יותר מדי שמחה ואין לי באמת קשיים גדולים בחיים אני לא אוכל לכתוב דברים עמוקים ומעניינים באמת

אני מסכים.

רק חויה עמוקה של עצב יכולה להוליד אומנות.
כל דבר אחר יהיה ניסיון זול בעיני.
כמובן, יהיו הצלחות.. אבל לא כמו אמן שבאמת סובל..

שואל השאלה:
אבל עכשיו אני שמחה :(

ואת מחפשת לכתוב על דברים עצובים?

שואל השאלה:
אני מחפשת לכתוב דברים עמוקים

את לא יכולה לחפש לכתוב על דברים עמוקים.. את צריכה אחד מהשלושה:

1. לקרוא המון תוכן שקשור לדברים עמוקים.
2. להיות במצב נפשי שגורם לך לחשוב ולהרהר בדברים עמוקים.
3. לשוחח עם אנשים שיש בהם עומק והם מעוררים בך את השאלות הנכונות ואת התהיות המהותיות בתחום מסויים.

לנסות סתם ככה, זה יהיה לך קשה עד בלתי אפשרי.

אולי תקראי קצת על פרנץ קפקא.. או אלבר קאמי.
זה דברים קלילים שהם גם די אקזיסטנציאליסטיים (קיומיים).

שואל השאלה:
תקשיבו אני לא המצאתי את זה בעצמי או משהו, זה בגלל שתמיד אומרים שמה שיותר עצוב הוא יותר עמוק
גם קשה יותר לכתוב כששמחים וזה מוכח

שואל השאלה:
כן קראתי את זה
אבל בעיקרון קשה לכתוב כשממש שמחים..זה מוציא אותי מריכוז