איך החרדה החברתית משפיעה עליכם בתיכון? מבחינת הכל

לא יצאתי להרבה טיולים ופספסתי ערבי כיתה ופעילויות וכו. עבודות בזוגות או בקבוצות היו הסיוט שלי. אם איחרתי בבוקר היה לי קשה מאוד להכנס לשיעור, לפעמים הייתי מבלה שלושים דקות במסדרון מנסה לאזור אומץ לפתוח את הדלת. פספסתי הרבה הזדמנויות לחוות את דעתי על נושאים שחשובים לי כי פחדתי לדבר. פספסתי הזדמנויות להשפיע על אווירת בית הספר בשביל כולם.

משפיע המון,
לא יצאתי לשום טיול, כל פעילות שהיו עושים בקבוצות הייתי נשארת בבית וממציאה שאני חולה, שרצו להיפגש בקניון המצאתי תירוצים כדי לא להראות את הפנים שלי בציבור מתוך פחד, הייתי מתביישת לאכול ליד אנשים תמיד חשבתי שישפטו אותי שאני אתחיל לאכול לידם, התרחקתי מהרבה אנשים לאט לאט בלי לשים לב.

שאחרי כל מילה הרגשתי אשמה כלשהי על עצמי כי חשבתי שאמרתי משהו לא במקום.
חשבתי שאני לא מישהי שרוצים שיהיו לידה כי עלה בדעתי אולי אני לא מגניבה ? אולי אני משועממת?
ואפשר לראות איך זה יכול להשפיע לפעמים עלי וצריכים לדבר איתי שהכל בסדר כי תמיד אמרתי בטח מישהו נעלב ממני למרות שאף אחד לא נעלב