מישהו יכול להסביר לי את האובססיה שיש לאנשים לדראקו מאלפוי?

הוא פחדן, אבל הוא פיתח אומץ בין השנים.
הוא היה ילד ערמומי ומפונק אבל אין ספק שזה בגלל החינוך שהביאו לו. אבא שלו אמר לו לעשות דברים ודראקו פשוט הקשיב לו (ואפשר לראות שדראקו קינא לגמרי בהארי).
הוא העריץ את וולדמורט, אבל שהוא התמודד נגדו זה היה פחות כיף. בשנה שישית אבא שלו נשלח לאזקבאן והוא הפך לאוכל מוות. היה לו משימה, וכולם ציפו מימנו להצליח. הוא החליט לוותר על החלום הכי גדול שלו, להיות שחקן קווידיץ', בשביל להשלים את המשימה. הוא נהיה לבד כי הוא לא יכל לקבל שום עזרה. בסופו של דבר, הוא היה צריך לרצוח את דמבלדור. הוא לא מסוגל לרצוח ציפור, אז הוא ירצח את דמבלדור? (וגם הוא היה תחת איום, אם הוא לא יהרוג את דמבלדור דראקו ושאר המשפחה שלו ירצחו) סנייפ מציל אותו והורג את דמבלדור במקומו. בשנה שביעית שדראקו היה צריך להתמודד הרבה יותר חזק, כי זאת הייתה מלחמה. כשמצאו את הארי, הוא לא דיבר כי הוא פחד שכל מילה תשפיע לרעה. כשביקשו מדראקו לקרוא לוולדמורט, הוא לא עשה את זאת (זה מוכיח שאכפת לו מהארי). במלחמה דראקו היה באמצע, הוא עזר לאכולי המוות וגם לצבא דמבלדור. בסופו של דבר הוא בחר להיות חלק מצבא דמבלדור, אבל הוא היה חייב לחזור לאוכלי המוות. זה הראה כמה חסר אונים הוא. הוא זרק להארי את שרביטו וברח. היום הוא מנסה להיות אדם יותר טוב ממה שהיה.

הוא פשוט לא היה מובן כל השנים האלו. תמיד אמרו לו מה לעשות, מעולם לא היה לו את זכות בחירה.
הוא היה חסר אונים ולבד...

אולי כי הוא בלונדיני
או מניפולטיבי
הוא נהיה פחות פתטי כשהוא גודל ^^

אם הייתי יודעת הייתי מסבירה אבל אני גם לא מבינה

כן.. שאלה טובה.