הרעבתי את עצמי תקופה ואני עכשיו לא מצליחה לאכול

אהובה תאכלי לאט לאט ותלכי לאיש מקצוע ולרופא

לאכול בכוח לא יעבוד, את צריכה ללכת למיון במקרה הזה ומהר

שואל השאלה:
אני לא מרגישה שזה ברמה של מיון

אהובה את בחיים לא תרגישי שזה ברמה של מיון, בגלל ההפרעת אכילה. את תמיד תרגישי שאת "לא מספיק חולה". לכי תקבלי עזרה, לכי למיון

תנסי לאכול בכמויות קטנות ותדברי עם ההורים שלך לגבי זה או שתלכי למיון

תדברי עם אמא שלך ותנסי לאכול קצת קצת בכל פעם, לא בכוח כמובן, כמה שאת יכולה. ואני בטוחה שאת מהממת ולא משנה באיזה משקל את אל תרעיבי את עצמך כי רק רע יצא מזה.

את לא מרגישה אבל בתור אחת שהייתה בדיוק במקום שלך זה ממש כן.

את חייבת לאכול, תנסי לאט לאט דברים שאת ממש אוהבת תתחילי עם דברים קלים כמו סלטים ואז כל מיני עוגיות ושוקולדים ואז תאמיני לי החשק לאכול יעלה לך

תנסי לאכול דברים חמים ולאט לאט

להתחיל לאט לאט לאכול
לראות פסיכולוג.ית
לדבר על זה עם מישהו מבוגר רצוי עם ההורים

אין כזה דבר "אני לא מרגישה שזה ברמה של מיון" כי אם לא תלכי למיון ועכשיו המצב יחמיר הרבה יותר ממה שזה- ומהר , בלי לשים לב .

תגידי להורים שלך בידיוק מה שרשום פה, ולפחות תנסי לאכול לאט לאט ובכמות קטנה כל פעם, ותשתי מים.

קודם תפני לאיש מקצוע, וגם תאכלי בכוח, כמו שהגוף שלך התרגל לא לאכול לאט לאט הוא יתרגל כן לאכול. לי יש הפרעות אכילה ואני עכשיו באשפוז, גם אני לא מרגישה רעב אבל מכריחים כי רק ככה חוזרים לאכול נורמלי (פסיכולוג גם חשוב) העזרה שתקבלי תהיה לאכול בכוח, הדבר היחיד שאת יכולה לעשות בשביל שהגוף שלך לא יקרוס היא לאכול, ואם את לא אוכלת בכלל והגוף שלך חלש ברמה מוגזמת פשוט ישימו לך זונדה שזה להכניס לך אוכל בדרך אחרת..
וברור לי שזה לא פשוט אבל תעשי את המקסימום שלך

גם אני הייתי במקום דומה וברוך השם יצאתי מזה (אי אפשר לצאת מזה לגמרי אף פעם) אבל כשהייתי בתוך זה לא הרגשתי שמשהו לא בסדר. חשבתי שלספור כמה פלחי קלמנטינה אני אוכלת זה נורמלי, חשבתי שלהתלבט שעה אם לאכול טופי קטן זה נורמלי, חשבתי שלאכול רק פרוסת עוגה אחת בשבוע זה לגיטימי (ובשאר השבוע לא לגעת במתוק בכלל.. יש פעמים שזה לגיטימי אבל במקרה שלי זה לא היה).
לאט לאט תאכלי.. כל פעם משהו קטן ותנסי לא להתחשבן עם עצמך לגבי מה אכלת ומה לא ואת תראי שאחרי כמה זמן (גם אם זה יהיה שנה וחצי) אז את תשחררי קצת מאוכל וביניהם שזה הכרחי וטוב לגוף ולנשמה.

^אמנם לא הייתי במצב שאני לא אוכלת בכלל, אבל כן כל פעם הפחתתי ממה שאכלתי בטענה שאני שבעה גם ככה אבל בפועל זה לא היה הגיוני.

שואל השאלה:
אני עכשיו מצליחה קצת לאכול, תודה לכולם חיזקתם אותי ממש זה לא מובן מאליו❤

אני גאה בך שאת אוכלת! ובבקשה תפני ביום ראשון לאיש מקצוע ולרופא 3>

אני ממש ממש שמחה לשמוע!

שלום יקרה,
אני קורא בדברייך את הקושי שאת סוחבת. את מספרת שבתחילה, היית בדיכאון ובשל כך היית מחוסרת תיאבון - וזה דבר טבעי. ההפחתה במשקל גרמה לך לאהוב את התוצאה ולכן המשכת בכך וגם זה ברור. אבל עם הזמן, אם הבנתי נכון, המשכת לרדת במשקל והתרגלת לזה, וזה יכול להיות מסוכן. אני מבין את תחושותייך ואת עצמת הקושי הפיזי העצום שאינך מצליחה לאכול ואני דואג לך. הפרעת אכילה עשויה להיות ערמומית ולשבש את שיקול הדעת ולכן חשוב לשתף אדם קרוב.. אולי הורה.. חברה.. יועצת בבית הספר..

אני רוצה לספר לך שאני מתנדב בסה"ר - סיוע והקשבה ברשת.
הייתי רוצה להזמין אותך להאזין לפודקאסט בנושא הפרעות אכילה באתר שלנו.
https://sahar.org.il/eating-disorders/

תוכלי גם לפנות למרכז המידע להפרעות אכילה, אולי שם ידעו לספק לך מידע מקצועי בנושא הפרעות אכילה.
טלפון - 074-7556136

בנוסף, אם תרצי להמשיך ולשתף באנונימיות, אני מזמין אותך לצ'אט שלנו שם תוכלי לקבל אוזן קשבת וכתף תומכת.
מחכים לך אם תרצי בכך,
שלך,
מתנדב סה"ר.