אנשים שהיה להם דיכאון ויצאו מימנו: אני לא מפסיקה לבכות פה יאו

הרבה הורים ככה בגלל שהם לא מודעים לנושא בכלל. בתקופתם לא היה פופלארי בכלל ללכת לפסיכולוג זה היה רק ל"מטורפים" וקשה להם להבין מחלות נפשיות או קושי נפשי. הייתי במצב שלך ואם לא תטפלי בזה יקרו דברים לא טובים (מניסיון)

הייתי במצב דומה, תנסי באמת שניה להסביר לה מה את מרגישה ולמה את חושבת ככה במקום ישר להיגד לה שאת בדיכאון.. אני מניחה שהרבה הורים ירצו להדחיק את זה שהילד/ה שלהם במצב נפשי לא טוב

היי.
א, את מאובחנת? רק רם תאובחני תוכלי לקבל טיפול נכון.
וב, אנשים מבוגרים לרוב מכחישים מחלות נפשיות, כי גכה זה היה בדורם. הסתירו הכול.
את לא צריכה שהיא תאמין לך.
כל עוד את מקבלת טיפול נכון, היא לא מהווה בעייה.
וג, למה דווקא אנשים שיצאו מדיכאון? אני עוד שרויה עמוק בתוכות ויכולה לענות לך (לא באה לתקוף או משהו, סתם סקרנות) בהצלחה יקירה.

פעם מחלות והפרעות נפשיות היו הרבה פחות מדוברות ולא היה מודעות לזה בכלל, בגלל זה כל ההורים היום כלכך מתנגדים שהילדים שלהם באים ומספרים להם
אז זה לא שהיא לא תומכת בך או לא אוהבת אותך, היא פשוט לא מודעת..
אני חושבת שכדאי שתלכי לאבחון אצל פסיכיאטר קודם כל גם בשביל עזרה נפשית, ואני מבטיחה לך שאחרי שהיא תראה את האבחון היא תתמוך בך ותעזור לך כמה שהיא יכולה

שואל השאלה:
אנונימיהו^
קבעתי איתה ביום שישי שהיום אני והיא הולכות לשבת בבית קפה רק בשביל להגיד לב משהו ואמרתי לה והיא עדיין הגיבה ככה.
כמה רצינית אני יכולה להיות
גם ככה אני עייפה נפשית ועד שמצאתי את הכוח הזה לומר לה:(

אל תתיישאי בבקשה :)
אם כבר ניסית לומר לה את מסוגלת לבקש לקבל את הטיפול שיעזור לך, אל תוותרי אל זה ❤

שואל השאלה:
ליקריץ'^
הייתי אצל עשרות פסיכולוגים וזה לא עזר לי
זה גרם לי אפילו להרגיש יותר טוב
רק המחשבה הזאת שאמא שלי שילמה הרבה כסף לפסיכולוגים רק כדי שמישהו אחר יקשיב לי עושה לי רע בנשמה.

שואל השאלה:
אין לי את הכוח הנפשי הזה כבר

תגידי לה שאת צריכה פסיכולוג/ית כי את מרגישה לא טוב נפשית
אני הייתי אצל פסיכולוגית מכיתה ה' עד כיתה ח' ואני עכשיו מרגישה יותר טוב

היי,
קוראים לי רתם, אני תומכת בעמותת עלם דיגיטל אשר מלווה בני/ות נוער וצעירים/ות ברשת. קראתי את הפוסט שלך בו את משתפת על דיכאון שאת חווה ועל הקושי שלך לשתף את אמך בתחושותיך ורגשותיך מכיוון שאת מרגישה שהיא מבטלת אותם ואיננה מבינה אותך. חוסר האמון מצד אמך מקשה עליך עוד יותר להתמודד עם המצב, את מתקשה למצוא את הכוחות לשתף אותה שוב ובעקבות זאת את בוכה הרבה.
אני רוצה לחזק אותך על השיתוף האישי, לא קל להתמודד עם תחושות אלו לבדך, האם יצא לך לשתף אדם קרוב אחר במה שאת מרגישה?
אני קוראת בתגובותיך שהיית מטופלת בעברך, וישנם גורמים שונים שיכולים לעזור לך. נוכל לשוחח ולהבין ביחד מה הכי מתאים עבורך ולמי אפשר לפנות.
אני מזמינה אותך להמשיך לשוחח וגם ליצור איתי קשר פה בהודעה פרטית, באינסטגרם/טיקטוק nayadet.digital או במייל [email protected].
מחכה להודעה ממך, רתם.

יכול להיות שהיא חשבה שאת אומרת בצחוק תנסי לדבר איתה ולהסביר לה שאת רצינית.

היה לי וזה היה קשה, טבל בסוף זה עבר. תתמקדי בלטפל בעצמך ולהמשיך ללכת לבית ספר וחוגים וזה. תנסי לדבר על זה עם מישהו עם יש לך אופציה. אני לא דיברתי על זה עם אף אחד אבל אני בטוחה שזה יעזור.

גם ההורים שלי לא הבינו בהתחלה וזלזלו, אל תשימי עליהם, קקות.

היי קמילה,
את משתפת בפוסט שלך מצב קשה מנשוא. את מספרת על דיכאון כבד שאת נושאת על כתפייך אשר הוא בעצמו התמודדות לא פשוטה. מעבר לזה, את מתארת כמה מעמיסה עלייך אף יותר תגובתה של אימך. ניכר כי אימך אינה מסוגלת להכיל את הכאב שלך ואני יכול רק לדמיין עד כמה זה מעצים כפליים על התחושות שכבר קיימות בך כמעין מערבולת שמסתחררת ללא סוף.
אני דואג לך, נראה שההתמודדות היא עצומה וקשה וכמו שתיארת, המוסיקה היא המפלט האחרון שמחזיק אותך כעת.

אני רוצה לספר לך שאני מתנדב בסה"ר - סיוע והקשבה ברשת.
אנחנו מפעילים באתר שלנו פודקאסטים בנושאים שונים ובכללם בנושא דיכאון:
https://sahar.org.il/depression/
בנוסף, אנחנו מפעילים קו צ'ט בו תוכלי לקבל, באנונימיות כמובן, אוזן קשבת וכתף תומכת.
מחכים לך אם תרצי בכך,
שלך,
מתנדב סה"ר.