פריקה לגבי השיער שלי בנות מוזמנות להיכנס

אני כל כך חסרת ביטחון לגבי השיער שלי. זה התחיל בקיץ של סוף כיתה ח, הספר שהיה לי גזר לי אותו בצורה מכוערת, ולקח לי זמן לגדל אותו, וגם עכשיו אני שונאת להסתובב איתו עם שיער פזור, אני באמת לא אוהבת את השיער שלי, ואני מפחדת לתת שוב לספר לגעת בו. אני חודשים הולכת עם קליפס בשיער, כי אני מתביישת, ולא משום סיבה אחרת.
השיער מבחינתי זה לא שיטחי. זה 70% ממני, כמו שיש בנות שחשוב להן להתאפר או להיות חטובות, ככה זה אצלי, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות, איזו תספורת תגרום לי לאהוב את השיער... תסרוקות לא בא בחשבון כי השיער שלי קצר מדי, ואין לי הרבה שיער והוא דק, אז... זו התוצאה.
חודשיים שאני מסתובבת לא כמו שאני רוצה.
אם יש לכן הצעות לספר טוב בנתניה, או מהסביבה, זה המעט שתוכלו לעשות. ואני משתמשת במי אורז וגרנייה וזה שיקם את השיער שלי... מעבר לזה רק ספר שבאמת קשוב ויכול לעשות לי תספורות יפות של החיים זה יעזור.
כי באמתשאני מרגישה כל כך מכוערת כשהשיער פזור. גם עם הקליפס מיציתי. לא נעים לי להגיד, וזה נשמע ילדותי אבל סעמק לא אכפת לי, אני מרגישה שקשה לי להסתכל על עצמי.
ולא, אני לא מגזימה. באמת קשה לי. ואני מדברת מתוך שעות של בכי ושל נסיונות מצד המשפחה והחברים באמת לראות שזה יפה אבל זה לא.

זה פשוט... לא.