איך לי כוחות נפשיים כבר להצגה הזאת

תיהיה עצמך ותגברי עם מישהו!
ואת לא צריכה לעשות את ההצגה זה רק מטומטם כי זה מראה בסוף על חוסר ביטחון בקיצור די עם ההצגות הגיע הזמן שיתחילו להכיר אותך באמת שיראו כמה את מדהימה מהפנים ולא את ה"הצגה"

תדברי*

הולכת עם פרצוף דכאוני, וממשיכה כרגיל
את לא חייבת דין וחשבון לאף אחד, תלכי איך שאת רוצה ותתנהגי איך שאת רוצה.

אז תלכי עם פרצוף דיכאוני מה זה משנה? זה שאנשים מצפים ממך להיות תמיך שמחה ואנרגטית לא אומר שזה מה שאת צריכה לעשות.. אם עוברת עלייך תקופה לא טובה זה ממש בסדר לבוא ולהראות איל שאת באמת מרגישה

קודם כל, תזכרי, תקופות רעות תמיד עוברות בסופו של דבר. וצאי מנקודת הנחה שאת עוברת את הדברים הכי גורעים בעולם, תאמיני לי שיש אנשים שעוברים דברים הרבה יותר קשים, תמיד יש כאלו, אז תנסי לראות את הדברים הטובים שכן קורים לך ולנסות להתרכז בהם. גם אם זה סתם דברים קטנים כמו ארוחת בוקר טעימה או שיחת טלפון שעשתה לך נעים בלב. ופשוט תתנהגי בטבעיות, לא צריך הצגות ולא צריך כלום, לפעמים להתנתק ולהירגע ולעשות מה שאת באמת אוהבת ורוצה עושה רק טוב. קחי לעצמך חופש מכל ההצגה הזאת שאת מתארת ותביני שאת במצב מסוים ולא צריך לשחק אחרת. מצב לא נעים, וקשה אבל הוא יעבור בסופו של דבר ואז תרגישי הרבה יותר גדולה וחזקה, ותמיד תזכרי שלא הכל רע, תמיד תמיד תמיד יש דברים טובים, גם אם לא הרבה, אבל תמיד יש וצריך למצוא אותם. בקיצור תתנהגי בטבעיות ותשקיעי בעצמך יותר
בהצלחה 3>

יקירה,
את מתארת מצב ש.. 'מה שרואים מפה, לא רואים משם'.
החברים והחברות שלך מהתיכון מתמקדים ב'עטיפה' היפה שבך.
האם הם לא מתעניינים ב'בפנים' שלך ? אולי הם כן ואת לא משתפת אותם ?
.. ונראה שאת חשה בלבול מסוים, אולי חוסר נוחות מאותו 'משחק' שלך ש'הכל טוב' בעוד שלא כך המצב ?
ומצד שני, אם תהיי אמיתית עם פרצוף לא מחויך כתמול שלשום, איך יגיבו החברים את אולי תוהה לעצמך..
האם נכון תמיד לשדר כלפי חוץ את מה שאת מרגישה בפנים, או שמה דווקא יש הגיון ב'לשחק את המשחק' בצורה כזאת שאת לא תוכלי להיפגע ?
יותר מאשמח להזמין אותך, אם תרצי למקום שבו תוכלי לדבר ולמצוא אוזן קשבת, בשיחה אנונימית, אישית ולא שיפוטית, עם אחד המתנדבים שלנו, באתר של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת).
שלך, מתנדב סה"ר.