התחלתי מכינה אבל אני לא סגורה על זה.

אני גם בדיוק התחלתי בכינה, זה קשה כל כך. אני לא ציפיתי לזה שיהיה כל כך קשה.
בינתיים אף אחד לא פרש אבל יש אחת שחושבת לעזוב, שומרים לה מקום המכינה אחרת.
זה שבועיים שלא נגמרים, שבועיים שמרגישים חודש וחצי. כל יום קשה, לקום להרגיע להיות חלק מקבוצה, לא להתחרפן מאחרים, להתחבר לאנשים חדשים ולשרוד בשיעורים. זה קשה כל כך.

עשינו לנו לוח שנה בקראוון של החודש הקרוב, כל פעם שמישהי בוכה היא חייבת לרשום את עצמה ביום הזה. ככה כולן בקראוון יודעות מי בכתה, למי קשה, מי צריכה עידוד. ובעיקר, זה מרגיש פיות לבד. כי כן אנחנו די זרות אחת לשניה אבל אין לנו ברירה אלא לחיות ביחד, אז לפחות ככה אנחנו מרגישות קצת פחות לבד.
הטבלה הזו זה מה שעזר לי לשרוד בשבועיים האלה.

יהיה בסדר, אנחנו נשרוד את זה. התחלה קשה, וזה יעבור. כי מתישהו ההתחלה כבר לא תהיה התחלה, זו פשוט תהיה המציאות.

איזה מכינה??

אני הייתי ממליצה לך להמשיך עוד ואז להחליט
אני זוכרת שבאתי למכינה בשבועות הראשונים הייתי בשוק והיה קשוח ממש אבל אחרי כמה זמן השוק עובר והמכינה זה דבר מדהים היא ממש לימדה ועיצבה אותי

שואל השאלה:
אני מאמינה ומקווה שכן.