אנשים שנפרדו לאחרונה, מה אתם עושים כרגע?

סטיפס

אוכלת שווארמה ומתמרמרת סתם

הולך לחדר כושר

מנסה לא לחשוב על זה, קוברת את עצמי בלימודים ושינויים כמה שרק אפשר

אנחנו פרודים די הרבה זמן יחסית אבל אנחנו ביחד באותה כיתה באותה חבורה וזה די מוזר, אני מנסה פשוט לא לחשוב עליו. מטביעה את עצמי בעבודות ומבינה שעדיף לי בלעדיו, הדיכאון שלו השפיע גם עליי והוא לא היה מוכן לעשות עם זה כלום. משום מה הוא כועס עליי בגלל שלחצתי עליו ללכת לפסיכולוג. זאת הייתה סיטואציה די מלחיצה, לאימא שלי יש דיכאון קליני מאובחן ואני ראיתי אותה מתמודדת עם זה מאז שהייתי קטנה והוא סיפר לי במשך כמה שבועות על המצב שלו. הייתי תמיד מנסה לעודד אותו, כל פעם שהייתי רואה אותו ניסיתי להיות כמה שיותר שמחה ולא התלוננתי פעם אחת עד שבועיים לאחר שהתחילו לי התקפי החרדה. הייתי יושבת שעות וחוקרת על בעיות נפשיות ועל דיכאון ומה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו. זה די החמיר ואמרתי לו שזה או שהוא הולך לדבר עם ההורים שלו ולפנות עם זה למומחה או שאנחנו מנתקים קשר (זה פשוט היה בשבילי יותר מידי והייתי נואשת שהוא יעשה עם זה משהו כבר). כולם אמרו לי שאני הרעה בסיפור והוא עדיין לא מדבר איתי כי ההורים שלו התנהגו אליו ברחמים והוא שנא את זה. הוא לא אהב ששמתי על הקשר אולטימטום והוא עדיין או מתעלם ממני או מגלגל לי עיניים. בנוסף אחת החברות הכי טובות שלי והוא מדברים די הרבה בעיקר בזמן האחרון ואני יודעת שלפניי היה לו קראש עליה אז זה הדובדבן על הקצפת.
הוא היה החבר הראשון שלי והנשיקה הראשונה שלי וכל זה ובכללי החבר הכי טוב שלי וזה די מבאס
אגב אשמח להוסיף שבסוף מרוב לחץ לקחו אותי לרופא משפחה ופסיכיאטר וגילו שמרוב חרדות יש לי מחסור בסרוטונין (לחץ ממושך) ואני עכשיו בטיפול ועדיין לא ממש חזרתי לעצמי
הייתי חייבת לפרוק איפשהו כי אין לי עם מי לדבר על זה

שואל השאלה:
אמא, אני מקווה שהכל יסתדר אצלך בסוף ושהוא יבין מה שהוא עשה וכמה זה השפיע עליך
סליחה אם זה קצר כזה אני לא ממש טובה ב להגיב לדברים כאלה

תודה, אני בסדר. בבית ספר אני מתעלמת ממנו, ניסיתי להיות נחמדה והוא פשוט גילגל לי עיניים וניסה טיפה לנדות אותי מהחברים המשותפים אז החלטתי שהכי טוב פשוט להתעלם ממנו. זה גם די חרא כי זה מרגיש שהוא שופט אותי על כל דבר שאני עושה ובגללו הייתי תקועה בבית במשך חודש בלי טלפון וחברים בחופש הגדול. זה היה עונש שקיבלתי בגללו מההורים שלי. אחרי שנפרדנו הוא פשוט המשיך להחזיק איתי ידיים ולהצמד אליי (שלושה חודשים אחרי הפרידה זה הפסיק) והוא גם נישק אותי אחרי הפרידה, הוא שאל אותי לפני והכל אבל עדיין לי היו רגשות בזמן שהוא הודה שאין לו יותר. זה גם די כואב כי לפני שהיינו ביחד הוא היה החבר הכי טוב שלי והיינו מדברים כל הזמן ועכשיו אני לא קיימת מבחינתו

תודה שענית אגב, אין לי עם מי לדבר על זה

אנונימית
מצטער שעברת את זה
תהיי חזקה❤