להתמודד עם בדידות - אין לי חברים, נמאס לי להרגיש כל כך בודד! נמאס לי... ותמיד אני נכנס לדיכאון בגלל זה... זה הורס אותי... אני תמיד יוצא לבד זה ממש מדכא..! מה לעשות?

להתחיל לנסות לשמוע שיעורי תורה באתר המצורף ואחר כך ללכת לשיעורי תורה בסביבת הבית שלך שם תמצא הרבה חברים חדשים.

יש שיעורים במיוחד גם לנוער ויש כיבוד ואווירה סבבה של חבר'ה. מומלץ!

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בלי שאלות ובלי צורך להזדהות, יש לי קו פתוח לגברים ביום א, ה 22:45-00:00 ב 077-4002093 לשאלות, עזרה, הקשבה, הלכה ואמונה.


לנשים/בנות במייל בלבד [email protected] גם גברים/בנים יכולים לפנות במייל.


"אין על בורא עולם בעולם"

ר' עוז

בא לך להתכתב?

כדאי שתתחיל להתחבר לבנים ולאט לאט תתחיל לצאת איתם ביציאות, בטח בהתחלה תרגיש לא קשור והכל אבל עם הזמן זה יישתפר וחאט לאט תיהיה חלק מהחבר׳ה

בדידות, זו אכן התמודדות וזו לא התמודדות פשוטה, היא דורשת זמן וסבלנות. הרבה אנשים מרגישים ככה בתקופות מסוימות. אני יכולה להבין את התסכול כי שחווים את זה, קשה לדעת מתי תסתיים התחושה הזאת. מה שאני מציעה זה שתנסה לחדש קשרים עם אנשים שמזמן לא דיברת איתם, שהקשר בינך לבינם התרופף. תדבר איתם, תתעניין במה שקורה איתם, בדרך הזאת לפחות כמה מהם יחזרו איתך לקשר. אולי חלק מהם מרגישים כמוך פתאום גם הם נאלצים להתמודד עם הבדידות. זה יפה שאתה יוצא לבד גם בדרך הזו אתה יכול לנסות להכיר אנשים חדשים.

אני בטוח שהמצב שלך בהרבה יותר טוב משלי ואתה עדיין יכול לחדש קשרים, אני בטוח שיש איזה חבר או שתיים שיישמחו להיות בקרבתך, עברתי תקופה כזו בדיוק, וההתמודדות הייתה קשה מאוד אבל היום זה כבר מאחוריי, אם אתה רוצה אתה יכול לשלוח הודעה בפרטי אני אשמח לעזור..!

בדידות זה באמת דבר מדכא ואתה לא ראוי להיות בודד!
אני רוצה לשתף אותך במשהו ואולי זה יעזור יותר מאשר ההצעות שיכולתי לתת לך כמו "צא לפאבים ומועדונים... לך תסתובב וחפש חברים חדשים" "צא עם אנשים מהעבודה/ב"ס" או "תמצא חברים וירטואלים, הכל מתחיל משם", אבל בסופו של דבר זה הכל הגישה שלך! שלך! אז אולי זה יעזור לשנות את הגישה שלך, מקווה:
פעם, כשהייתי בודדה ומדוכאת, אחרי בערך 9 שנים של בדידות בב"ס, בלי חברים, חוץ מאלו שלפעמים ריחמו עלי ופנו אלי, הייתי פשוט מתחרפנת משעמום ונכנסת לדכאונות מהלהעביר את ההפסקות האלו לבד.. ההפסקות האלו הרגישו כ"כ ארוכות, גם אלו שנמשכו רק 5 דקות, זה הרגיש פשוט שזה לא נגמר!
פניתי למישהו ליעוץ.. איך להפסיק את זה, והייתי כ"כ בתוך הבועה שלי שהייתי רגילה שמרחמים ופונים אלי שאני אבוא ואשב איתם למרות שהייתי שותקת גם כשכן הייתי עם אנשים.. ואז הם התייאשו ממני ופשוט הפסיקו לפנות אלי. אז שאלתי את אותו איש חכם (ומיוחד עבורי.) והוא כאילו נתן לי את הכאפה של החיים.. הוא שאל אותי איך אני מנסה.. מה הדרך שאני מנסה ליצור עם אנשים קשר?! ופתאום קלטתי שאני לא מנסה.. זו הבעיה. אתה צריך לנסות. וזה היה כ"כ כ"כ קשה בהתחלה לנסות ולהתייאש, ושוב לנסות ולהתייאש, אבל רק ככה זה עובד, אתה צריך ליצור קשרים ולא לחכות שאיזה נס יבוא אליך.
פשוט. תנצל את ההזדמנויות שבאות אליך, ואם הן לא באות, תיצור כאלה!
רק אל תשב בחיבוק ידיים ואז תתייאש מבלי שניסית

יקירי, שאל את עצמך למה? למה אתה יוצא לבד? אם יש לך חרדה חברתית, יש טיפולים מצויינים שיכולים לעזור לך, למשל זיו סופר פסיכותרפיסט מצויין. כתוב בגוגל זיו סופר ותגיע אליו. מומלץ בחום מתוך ניסיון.

אני בטוחה שבזמן קצר מתצא לך לפחות ידיד או ידידה, וכך תפתח חברה, תרשם לחוגים כמו" תיאטרון, ספרט, טניס, רכיבה על סוסים מה שרק תבחר ותהנה שם עם חברים וידידים.

תאמין לי החבר הכי טוב זה אמא לא צריך יותר מזה! גם לי אין חברים...

גם לי אין בוא נהיה:)

גם לי אין חברים אבל אני לא מרגישה אומללה בגלל זה יש לי מה לעשות אם עצמי. לא נורא לא כולם יכולים להתחבר לכל אחד. תכתוב לי אם בא לך

איך קוראים לך נדברר בפרטי