איך עוזרים לבנאדם בדיכאון עם מחשבות אובדניות?

טיפול

שואל השאלה:
אז מה אתם עונים

מפנים אותו להערכת מסוכנות. אחרי הערכה, אפשר להתחיל בטיפול תרופתי ופסיכותרפי בקהילה.

מדברים מדברים מדברים.
נותנים להרגיש שאתה שם איתו. שאתה צריך אותו- שאחרים צריכים אותו.

ו... כן, לפעמים זה אפשרי לפעמים זה לא- אבל עבודה מקצועית- תמיד... עדיפה

שואל השאלה:
הוא כבר לקח כדורים הרבה זמן וזה לא עזר לו

מסובך להגיד בצורה חד משמעית
כל אחד והמקרה שלו
צריך להבין מאיפה בא הדיכאון מה גורם לו לזה
ויש עוד הרבה דברים שצריך לעשות אך זה תלוי במה בדיוק הבן אדם עובר

^^ א', כדורים לא עוזרים לרוב המטופלים שלא עברו את גיל 18. ב', טיפול פסיכותרפי הוא העיקר כאן - גם אצל אנשים שכדורים עוזרים להם, טיפול רגשי נכון (לחפש מטפל נכון או סוג טיפול נכון) ממלא חלק מרכזי בהחלמה.

שואל השאלה:
הוא עבר את הגיל^

^ יש עשרות סוגים של כדורים, בכל כדור ההשפעה שלו מורגשת אחרי 3 שבועות עד חודשיים. כשמעלים מינון, גם אז מחכים כזו תקופה בשביל לחוש משפיע/לא משפיע.

לא עוזר לו? שיפנה למטפל ושיתן לו סוג שונה של כדורים. ושימשיך לחפש פתרון ראוי בקהילה, אין כאן לחש קסם לרפא אותו - כמו כל מתמודד (ומתמודדי דיכאון הם בערך אחד מכל שלוש-ארבע מבוגרים) שימשיך לנסות להחלים.

שואל השאלה:
עיזבי עדיף למות^

למה למות?
בתור מבוגר הוא יכול לנסות גם בתי שיקום, אשפוז יום, מסגרות למתמודדי נפש...
אתה מבין שחלק עצום באוכלוסייה מתמודד עם מחלת נפש? צריך ללמוד לחיות עם זה.

שואל השאלה:
ככה כי אני לא מסכן שיבזבז תזמן שלו על כדורים ועל מחלקות שלא עושים בהם כלום גם בבית אפשר לא לעשות כלום^

^ אמרת שזה לא אתה בשאלה.
עכשיו כשדובר עליך, אם אתה "לא עושה כלום בבית", תדע לך ששגרה היא חלק מרכזי בהחלמה.
שגרה של חוסר מעש או רחמים היא שגרה רעילה שמכניסה אותך יותר לעומק הלופ.
ולא, אני לא מדברת איתך על מחלקות - מחלקות זה למקרי קיצון, בטח במחלקת מבוגרים סגורה.
אני מדברת על מסגרות כמו בתי מאזן.

בסופו של יום זו הבחירה שלך אם לגשת לטיפול, אבל אתה תפגע באורך החיים שלך אם תבחר לבטל את הטיפול הנפשי בעצמך.

אנונימי יקר.
קוראת את דבריך וחייבת לציין לשבח את האחריות הרבה שאתה מגלה כלפי אדם זה, ובכלל כלפי אנשים סביבנו ששרויים בדיכאון ומתמודדים עם מחשבות אובדניות. אובדנות היא אולי המצב המדאיג ביותר שמאיים על מתמודדי נפש, מטבע הדברים בשל היותה בלתי הפיכה, גורמת סבל אדיר לסובבים ובעיקר נובעת משיקולים רגעיים לא רציונליים שיכולים להתחלף ולחזור לתשוקה לחיים. אם אתה חושש באופן קונקרטי שהאדם יפגע בעצמו, רצוי ואף מומלץ לשאול אותו באופן ישיר ונחרץ, האם עלו לו מחשבות לגזול מעצמו את חייו, ללא חשש שמא אתה מכניס רעיונות לראשו. אם אתה מתרשם ברצינות האדם לביצוע מעשה אובדני (גם על ידי שיח גלוי עם חברים או בני משפחה), עליך לדווח לאדם מקצועי ואף לפסיכיאטר בהקדם האפשרי, על מנת שהאדם יקבל עזרה מידית ואולי יצליחו להציל את חייו. במקביל כדאי לגלות אמפתיה, להמעיט בוויכוחים וניסיון להוכיח אותו שאין טעם במעשיו. לנסות לתת לאדם תחושה שהוא לא לבד, שיש לו מקורות תמיכה ואהבה עד כמה שניתן. מהעבר השני להשתדל לא לבטל את המחשבות שלו על ידי אמירות מהסוג של "אל תהיה טיפש" או "בוא נשכח מכול העניין"... נטייה לאובדנות בדרך כלל דורשת טיפול עמוק יותר.
רציתי לספר לך שאני מתנדבת בסה"ר- סיוע והקשבה ברשת. חשוב לי לציין שהדברים שכתבתי הם המלצות sos, ואינן מהוות תחליף לטיפול או ייעוץ מקצועי. בנוסף תוכל לפנות לצ'אט עם מתנדבים של סה"ר ואולי לקבל תובנות חשובות נוספות.
מצרפת קישור למאמר העוסק באובדנות, מומלץ מאוד לקריאה.
https://sahar.org.il/%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%aa%d7%9d-%d7%a9%d7%95%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%90%d7%91%d7%93-%d7%90%d7%a0%d7%90-%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%95-%d7%90%d7%aa-%d7%96%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%9d
מודה לך על הפנייה האמיצה והאחראית.
מתנדבת סה"ר