8 תשובות
תשובה קצרה או ארוכה?
שואל השאלה:
ארוכה
ארוכה
טובב, קודם כל - אבולוציה היא ההסבר למגוון הביולוגי בכדור הארץ, היא לא אומרת לנו איך החיים הגיעו לכאן, איך הם התחילו, או מה יצר את החיים הראשוניים, ובכלל לא מנסה לענות על השאלות האלו - מה שהתאוריה כן מנסה להסביר וכמובן מצליחה, זה את התפתחות החיים לאחר שהם היו כבר קיימים, עד למגוון העצום של החיים שאנחנו רואים היום (כולל בעליי חיים/צמחים שכבר לא חיים היום, הרי 99% מבעליי החיים שחיו אי פעם נכחדו, ואנחנו וכל חיה אחרת שמסביבנו נמצאים באחוז הנותר).
התאוריה גם עוזרת לנו להבין בצורה הגיונית על הדרך שבה יצורים מודרנים ממשיכים להסתגל לסביבה ולהשתנות היום. ההגדרה של אבולוציה היא מאוד פשוטה; "אבולוציה היא שינוי במאפיינים תורשתיים באוכלוסיות ביולוגיות לאורך דורות מוצלחים".
ב"מאפיינים תורשתיים", אני מתכוון לדברים כמו מאפיינים פיזיים (צבע הפרווה של עכבר, נקודות בכנפיים של פרפר...), מאפייני התנהגות אינסטינקטיביים (הדרך שבה כלבים מקבלים כלבים אחרים על ידי רחרוח המאחורה למשל) וכו...
כל היצורים שחיים על כדור הארץ (חיידקים, דולפינים, בני אדם, פרחים וכו..) מסוגלים להתרבות, כשאנחנו עושים ילדים - אנחנו בעצם עושים סוג של עותקים שלנו. אנחנו עושים את זה בכך שאנחנו משכפלים את הדנא שלנו, ומעבירים את הדנא המשוכפל לדורות הבאים. דנא זו מולקולה דומה לשרשרת עצומה שנמצאת בכל אחד מהתאים בגוף שלנו, שאומרת להם איך לגדול ולתפקד. הדנא שלך מכיל מידע מקודד על איך לבנות אותך. המידע בדנא שלך שונה מהמידע בדנא של דולפין, ועוד יותר שונה משל פטריה, אבל שונה במקצת יחסית משל דונלד טראמפ - וזו הסיבה בדיוק למה הפונקנציות שלכם שונות (כלומר הדרך שבה אתם מתפקדים ונראים - שונה, גם אם מתעלמים מההשפעות הסביבתיות השונות שעברתם במהלך החיים שלכם).
חיידקים ויצורים פשוטים אחרים מתרבים על ידי שכפול הדנא שלהם, הם מעבירים את 2 העותקים לשני צדי הגוף, מתחלקים לשניים, ואז כל צד חוזר בחזרה לגודלו של האב המקורי.
אם הכל ילך כמתוכנן, 2 החיידקים יהיו בדיוק עותק אחד של השני, לא יהיה דבר אחד שונה, ולכל דבר ועניין - הם יהיו אותו יצור בדיוק.
אבל בטבע, לא הכל הולך באופן מושלם.
כשדנא משתכפל, בעיות ושינויים מזעריים קטנים יכולים לצוץ מה שמשנה במקצת את קוד הדנא, זה מה שאנחנו קוראים לו "מוטציה". המוטציות האלו, שנגרמות לגמרי באופן רנדומלי ולא מכוון לחלקים כלשהם ברצף הדנא, יכולות ליצור וריאציות בצורת הגוף והתפקוד של היצור שמקבל בתורשה את הדנא השונה.
עכשיו נדמיין את משפחת החיידקים שלנו.
חיידק האב כמו שאמרתי - יצר שני חיידקים שונים, ונגיד שמוטציה בדנא של אחד מהם, גרמה לכך שמה שגורם לו לגדול לאורך יהיה דומיננטי יותר, ובכך אחד מהם דומה לחיידק האב, והשני נראה מתוח וארוך יותר.
עכשיו הם שניהם התפצלו גם, ויצרו כל אחד, 2 חיידקים משלהם.
עכשיו המשפחה שלנו כוללת 2 חיידקים שדומים לאב המקורי, ו2 חיידקים ארוכים יותר (עם שינויים מזעריים במאפיינים התורשתיים). אם נשווה להגדרה, נראה ישר שמה שקרה פה - זו אבולוציה.
רבייה אצל דולפינים, כלבים ובני אדם זה טיפטיפונת יותר מורכב מזה. אנחנו צריכים למצוא לעצמנו שותף.
כששני כלבים מתקרבים ומתאהבים.., תא זרע מהאב שכולל עותק של *חצי* מהדנא שלו, משתלב עם תא הביצית של האם שכולל עותק של *חצי* מהדנא שלה - והם יוצרים תא לגמרי חדש עם סט חדש של רצפי דנא, עם כל המידע שצריך כדי להתחלק בעצמו למיליארדי תאים אחרים שבסופו של דבר יצרו גור כלבים חדש.
הצאצא שלהם גודל להיות דומה להורים שלו, אבל גם מיוחד ושונה, בגלל שהוא פיתח תכונות מסוימות מהדנא של האם שלו (למשל, אוזניים נפולות), ותכונות מסוימות מהדנא של האב שלו (למשל, כתמים לבנים). השילוב החדש הזה של התכונות יעבור לצאצאים שלו בהמשך וככה שוב. אני מזכיר, אבולוציה - שינוי במאפיינים תורשתיים באוכלוסיות ביולוגיות לאורך דורות (התקיים שוב).
חוץ משילוב מיוחד של תכונות ההורים שלו, הוא אולי גם פיתח מאפיינים מסוימים לגמרי בעצמו, שנגרמו ממוטציות ברצף דנא (למשל, אוזניים שעירות יותר יחסית משני ההורים שלו).
אם הוא שורד מספיק זמן בשביל לעשות ילדים, הדנא שלו ישתלב עם הדנא של בת הזוג שלו, והוא יעביר הלאה את מאפייני האוזניים השעירות לאורך הדורות הבאים (לפחות לחלק מהילדים שלו). שוב, אבולוציה התקיימה.
שמסתכלים על זה ככה, אבולוציה נשמעת די פשוטה, ואני לא הולך להכחיש את זה. מדענים ואנשים רגילים עדים לאבולוציה כל הזמן, שינויים מזעריים כמו השינויים שהדגמתי, לאט לאט מתווספים, נערמים ומצטברים לאורך דורות רבים כדי ליצור בסופו של דבר שינויים משמעותיים מאוד.
לדוגמא - נכון, הגוף שלך כל הזמן מתפתח, גדל ומשתנה לאט לאט עם השנים, בלי שתשימי לב אף פעם להבדלים גדולים. אבל אם תנסי להשוות את עצמך לתמונה שלך מלפני שנים רבות, את תשימי לב לשינוי משמעותי.
אם היית חוזרת בזמן רק כמה אלפי שנים אחורה (שזה כלום במונחים אבולוציונים), היית רואה שכל הכלבים לדוגמא - התפתחו מקבוצה של אב קדמון של זאבים אפורים.
האבולוציה של הזאבים האלו מדור לדור דווקא כן כוונו, על ידי מי? על ידי בני אדם. כלומר, בני אדם "בחרו" בעצמם במשך אלפי שנים את הזאבים שהם הכי אהבו את התכונות שלהם (ב"בחרו" אני מתכוון לגידלו, ועזרו להם לשרוד), ומה לגבי הזאבים עם התכונות הפחות האהובות? להם היה פחות סיכויים לשרוד ולהתרבות כי לא עזרנו להם, ואפילו נלחמנו בהם.
מה שבעצם אני מנסה להגיד, זה ש*אנחנו* בחרנו מי ימשיך לשרוד ומי לא, ומי הכי שרד? אלו שהכי התאימו אלינו. וככה לאט לאט בחרנו יותר ויותר כלבים עם תכונות שאהבנו דור אחרי דור. לפעמים בחרנו את הכלבים הכי גדולים בכל דור, מה שגרם ליצירת הדני הענק למשל, ולפעמים בחרנו דווקא את הכלבים ההכי קטנים בכל דור, מה שגרם ליצירת צ'יוואווה, פורמניאן וכו.. ולרוב בחרנו את הכלבים שהיו בנוסף הכי חברותיים אלינו.
היום יש מאות גזעים שונים של כלבים שכולם התחילו מאותו אב קדמון שחי לפני 10 אלף שנים, שרובם המוחלט *לא* מתנהגים כמוהו בכלל.
התהליך הזה, שבני האדם מכוונים את האבולוציה, נקרא ברירה מלאכותית (או רבייה סלקטיבית), כלומר - היצורים ששורדים הם לא אלו שהצליחו להתאים את עצמם כמה שיותר לסביבה, אלא היצורים ששורדים הם אלו שהצליחו להתאים את עצמם כמה שיותר לבני האדם.
יש כמויות הרים אדירות של ראיות מהרבה תחומים שונים כמו למשל גנטיקה, כימיה, פלאונטולוגיה, מתמטיקה, רפואה, אנטומיה, גיאולוגיה, נוירולוגיה, אמבריולוגיה וכו.. שכולם באופן גורף מצביעים לכך שכמו שכל הכלבים חולקים אב קדמון משותף אי שם בעבר, ככה גם כל היצורים החיים (אני, את, לוויתנים, אבו נפחא, עצי בננה וכו..), אם תלכי רחוק מספיק אחורה - כולנו חולקים אב קדמון משותף מתישהו.
אנחנו ליטרלי קרובי משפחה של כל יצור חי.
התאוריה גם עוזרת לנו להבין בצורה הגיונית על הדרך שבה יצורים מודרנים ממשיכים להסתגל לסביבה ולהשתנות היום. ההגדרה של אבולוציה היא מאוד פשוטה; "אבולוציה היא שינוי במאפיינים תורשתיים באוכלוסיות ביולוגיות לאורך דורות מוצלחים".
ב"מאפיינים תורשתיים", אני מתכוון לדברים כמו מאפיינים פיזיים (צבע הפרווה של עכבר, נקודות בכנפיים של פרפר...), מאפייני התנהגות אינסטינקטיביים (הדרך שבה כלבים מקבלים כלבים אחרים על ידי רחרוח המאחורה למשל) וכו...
כל היצורים שחיים על כדור הארץ (חיידקים, דולפינים, בני אדם, פרחים וכו..) מסוגלים להתרבות, כשאנחנו עושים ילדים - אנחנו בעצם עושים סוג של עותקים שלנו. אנחנו עושים את זה בכך שאנחנו משכפלים את הדנא שלנו, ומעבירים את הדנא המשוכפל לדורות הבאים. דנא זו מולקולה דומה לשרשרת עצומה שנמצאת בכל אחד מהתאים בגוף שלנו, שאומרת להם איך לגדול ולתפקד. הדנא שלך מכיל מידע מקודד על איך לבנות אותך. המידע בדנא שלך שונה מהמידע בדנא של דולפין, ועוד יותר שונה משל פטריה, אבל שונה במקצת יחסית משל דונלד טראמפ - וזו הסיבה בדיוק למה הפונקנציות שלכם שונות (כלומר הדרך שבה אתם מתפקדים ונראים - שונה, גם אם מתעלמים מההשפעות הסביבתיות השונות שעברתם במהלך החיים שלכם).
חיידקים ויצורים פשוטים אחרים מתרבים על ידי שכפול הדנא שלהם, הם מעבירים את 2 העותקים לשני צדי הגוף, מתחלקים לשניים, ואז כל צד חוזר בחזרה לגודלו של האב המקורי.
אם הכל ילך כמתוכנן, 2 החיידקים יהיו בדיוק עותק אחד של השני, לא יהיה דבר אחד שונה, ולכל דבר ועניין - הם יהיו אותו יצור בדיוק.
אבל בטבע, לא הכל הולך באופן מושלם.
כשדנא משתכפל, בעיות ושינויים מזעריים קטנים יכולים לצוץ מה שמשנה במקצת את קוד הדנא, זה מה שאנחנו קוראים לו "מוטציה". המוטציות האלו, שנגרמות לגמרי באופן רנדומלי ולא מכוון לחלקים כלשהם ברצף הדנא, יכולות ליצור וריאציות בצורת הגוף והתפקוד של היצור שמקבל בתורשה את הדנא השונה.
עכשיו נדמיין את משפחת החיידקים שלנו.
חיידק האב כמו שאמרתי - יצר שני חיידקים שונים, ונגיד שמוטציה בדנא של אחד מהם, גרמה לכך שמה שגורם לו לגדול לאורך יהיה דומיננטי יותר, ובכך אחד מהם דומה לחיידק האב, והשני נראה מתוח וארוך יותר.
עכשיו הם שניהם התפצלו גם, ויצרו כל אחד, 2 חיידקים משלהם.
עכשיו המשפחה שלנו כוללת 2 חיידקים שדומים לאב המקורי, ו2 חיידקים ארוכים יותר (עם שינויים מזעריים במאפיינים התורשתיים). אם נשווה להגדרה, נראה ישר שמה שקרה פה - זו אבולוציה.
רבייה אצל דולפינים, כלבים ובני אדם זה טיפטיפונת יותר מורכב מזה. אנחנו צריכים למצוא לעצמנו שותף.
כששני כלבים מתקרבים ומתאהבים.., תא זרע מהאב שכולל עותק של *חצי* מהדנא שלו, משתלב עם תא הביצית של האם שכולל עותק של *חצי* מהדנא שלה - והם יוצרים תא לגמרי חדש עם סט חדש של רצפי דנא, עם כל המידע שצריך כדי להתחלק בעצמו למיליארדי תאים אחרים שבסופו של דבר יצרו גור כלבים חדש.
הצאצא שלהם גודל להיות דומה להורים שלו, אבל גם מיוחד ושונה, בגלל שהוא פיתח תכונות מסוימות מהדנא של האם שלו (למשל, אוזניים נפולות), ותכונות מסוימות מהדנא של האב שלו (למשל, כתמים לבנים). השילוב החדש הזה של התכונות יעבור לצאצאים שלו בהמשך וככה שוב. אני מזכיר, אבולוציה - שינוי במאפיינים תורשתיים באוכלוסיות ביולוגיות לאורך דורות (התקיים שוב).
חוץ משילוב מיוחד של תכונות ההורים שלו, הוא אולי גם פיתח מאפיינים מסוימים לגמרי בעצמו, שנגרמו ממוטציות ברצף דנא (למשל, אוזניים שעירות יותר יחסית משני ההורים שלו).
אם הוא שורד מספיק זמן בשביל לעשות ילדים, הדנא שלו ישתלב עם הדנא של בת הזוג שלו, והוא יעביר הלאה את מאפייני האוזניים השעירות לאורך הדורות הבאים (לפחות לחלק מהילדים שלו). שוב, אבולוציה התקיימה.
שמסתכלים על זה ככה, אבולוציה נשמעת די פשוטה, ואני לא הולך להכחיש את זה. מדענים ואנשים רגילים עדים לאבולוציה כל הזמן, שינויים מזעריים כמו השינויים שהדגמתי, לאט לאט מתווספים, נערמים ומצטברים לאורך דורות רבים כדי ליצור בסופו של דבר שינויים משמעותיים מאוד.
לדוגמא - נכון, הגוף שלך כל הזמן מתפתח, גדל ומשתנה לאט לאט עם השנים, בלי שתשימי לב אף פעם להבדלים גדולים. אבל אם תנסי להשוות את עצמך לתמונה שלך מלפני שנים רבות, את תשימי לב לשינוי משמעותי.
אם היית חוזרת בזמן רק כמה אלפי שנים אחורה (שזה כלום במונחים אבולוציונים), היית רואה שכל הכלבים לדוגמא - התפתחו מקבוצה של אב קדמון של זאבים אפורים.
האבולוציה של הזאבים האלו מדור לדור דווקא כן כוונו, על ידי מי? על ידי בני אדם. כלומר, בני אדם "בחרו" בעצמם במשך אלפי שנים את הזאבים שהם הכי אהבו את התכונות שלהם (ב"בחרו" אני מתכוון לגידלו, ועזרו להם לשרוד), ומה לגבי הזאבים עם התכונות הפחות האהובות? להם היה פחות סיכויים לשרוד ולהתרבות כי לא עזרנו להם, ואפילו נלחמנו בהם.
מה שבעצם אני מנסה להגיד, זה ש*אנחנו* בחרנו מי ימשיך לשרוד ומי לא, ומי הכי שרד? אלו שהכי התאימו אלינו. וככה לאט לאט בחרנו יותר ויותר כלבים עם תכונות שאהבנו דור אחרי דור. לפעמים בחרנו את הכלבים הכי גדולים בכל דור, מה שגרם ליצירת הדני הענק למשל, ולפעמים בחרנו דווקא את הכלבים ההכי קטנים בכל דור, מה שגרם ליצירת צ'יוואווה, פורמניאן וכו.. ולרוב בחרנו את הכלבים שהיו בנוסף הכי חברותיים אלינו.
היום יש מאות גזעים שונים של כלבים שכולם התחילו מאותו אב קדמון שחי לפני 10 אלף שנים, שרובם המוחלט *לא* מתנהגים כמוהו בכלל.
התהליך הזה, שבני האדם מכוונים את האבולוציה, נקרא ברירה מלאכותית (או רבייה סלקטיבית), כלומר - היצורים ששורדים הם לא אלו שהצליחו להתאים את עצמם כמה שיותר לסביבה, אלא היצורים ששורדים הם אלו שהצליחו להתאים את עצמם כמה שיותר לבני האדם.
יש כמויות הרים אדירות של ראיות מהרבה תחומים שונים כמו למשל גנטיקה, כימיה, פלאונטולוגיה, מתמטיקה, רפואה, אנטומיה, גיאולוגיה, נוירולוגיה, אמבריולוגיה וכו.. שכולם באופן גורף מצביעים לכך שכמו שכל הכלבים חולקים אב קדמון משותף אי שם בעבר, ככה גם כל היצורים החיים (אני, את, לוויתנים, אבו נפחא, עצי בננה וכו..), אם תלכי רחוק מספיק אחורה - כולנו חולקים אב קדמון משותף מתישהו.
אנחנו ליטרלי קרובי משפחה של כל יצור חי.
אולי תמצאי בעיה קטנה בכך שאמרתי יחסית בהתחלה שהשינויים האלו בתורשה הם לגמרי רנדומלים, וכשנתתי כדוגמא את הזאבים, אמרתי בפירוש שהיה יצור חושב שכיוון את ההישרדות של אותם יצורים כדי שיצרו דברים כמו למשל צ'יוואווה.. אנחנו וכל היונקים על כדור הארץ חולקים אב קדמון משותף שהיה דומה לחדף. אבל ההבדל בין חדף לפיל למשל, הרבה יותר גדול מההבדל בין זאב לפודל, אז אולי תשאלי (ובצדק) - מי כיוון את התהליך הזה?
לפני מעל ל150 שנה, 2 חוקרים שנקראו צארלס דארווין, ואלפרד ראסל וולאס - גילו שניהם באופן עצמאי שמישהו שמכוון את אותו תהליך בכלל לא נחוץ, יש "כוח" נוסף עם היכולת לכוון אבולוציה רנדומלית כדי להפיק סדר, מורכבות והישרדות מוצלחת באוכלוסיות השונות. הכוח המדומה הזה נקרא "הברירה הטבעית".
דארווין חקר כל מיני חיות במסעות שלו וביניהם מינים שונים של צבים שנמצאו ביבשות שונות. מה זה אומר שהם מינים שונים? זה אומר שהאוכלוסיות האלו של הצבים - *לא* יכולות להזדווג ולהוליד צאצאים פוריים, על אף שהם נראים ככ דומים.
יש כל כך הרבה ראיות למוצא משותף (שאני יכול להסביר), ודארווין אהב אותם בזמנו.
הוא ראה שצבים באיי הגלאפגוס שונים מצבים באפריקה, אבל שני המינים האלו דומים שניהם באופן מדהים למין שחי בדיוק באמצע הדרך ביניהם בדרום אמריקה.
לפי התאוריה של מוצא המשותף, ככל הנראה אוכלוסייה של צבים מהמיקום המקורי שלהם בדרום אמריקה, הצליחו להגיע לאיי הגלאפגוס, ומצד שני אוכלוסייה אחרת של אותו מין הצליחה להגיע לאפריקה, והעמידו צאצאים כולם.
שינויים רנדומלים שנגרמו ממוטציות לאורך אלפי שנים, בסופו של דבר שינו את צבי האיים ואת צבי אפריקה כל כך הרבה, שהם כבר לא יכלו להיחשב לאותו מין (כלומר, הם לא יכלו להזדווג ביניהם יותר).
הרעיון הזה היה מאוד הגיוני לדארווין, חוץ מדבר אחד, הצבים לא היו סתם שונים באופן רנדומלי מהצבים הקדמונים, הם הסתגלו באופן מיוחד לסביבה על האיים.
בחלק איי הגלאפגוס יש הרבה צמחייה ירוקה ודשא.
הצבים שם גדלו להיות כבדים יחסית עם שריון בצורת כיפה. בחלק מהאיים האחרים יש קצת מאוד דשא, מה שמכריח את הצבים להאכיל את עצמם מקקטוסים שהטובים מביניהם - גבוהים יחסית.
ב"מזל", הצבים על האיים האלו מצוידים עם רגליים מורחבות, ושריונים שדומים לאוכפים, מה שנותן להם את היכולת למתוח את הצוואר שלהם גבוה יותר כדי להגיע לאוכל שלהם. זה כמעט כאילו מישהו פיסל את הצבים האלו במדויק כדי להתאים ולשרוד בסביבה המיוחדת שלהם, והרי שינויים רדנומלים לא יוכלו לעשות את זה.
דארווין נעזר בברירה המלאכותית שתעזור לו לענות על זה.
במשך אלפי שנים, חקלאים לקחו חיות וצמחי בר, ודרך התהליך של ברירה מלאכותית - הם פיסלו את יצורי הבר האלו ליצורים הרבה יותר מבויתים, שהרבה יותר מותאמים לשימושי בני האדם ולצריכתם. אולי התהליך איטי קצת, אבל פשוט.
אתן עוד דוגמא לתהליך הזה. אם צמח אחד יוצר 100 זרעים, רובם יגדלו להיות כמעט אותו דבר לצמח האב, אבל חלק מהם יהיו טיפטיפה שונים במאפיינים שלהם. חלק מהוריאציות יהיו לא רצויות (צורה קטנה, טעם מר, חולשה למחלות וכו..), וחלק מהוריאציות יהיו מועילות (עלים עבים ומתוקים יותר למשל). אם חקלאי מתיר התרבות רק לוריאציות הטובות ביותר של צמחים, שיצרו זרעים לדור הבא, שינויים *מועילים* קטנים לאורך הרבה דורות, יצטברו אל שינויים גדולים ומאוד מועילים, שבסופו של דבר יצרו ירק מאוד עילאי.
ברוקולי, כרוב, כרובית ועוד כמה סוגים דומים של ירקות - נוצרו מאב קדמון אחד של עשב שוטה.
האבולוציה שלו לכל הסוגים שאנחנו רואים היום הודרך בידי חקלאים שונים בעולם ליצירת סוגים שונים של צמחים. הסיבה שהדורות של היום כל כך שונים אחד מהשני (כמו למשל כרוב ניצנים וכרובית), זה פשוט בגלל שהם בחרו תכונות שונות (כלומר חקלאים שונים בחרו מאפיינים שונים שהם העדיפו).
מה שכן חשוב לציין, זה שהחקלאי לא יוצר שום דבר.
השינויים על ידי המוטציות הם אלו שיוצרים תכונות חדשות, כל מה שהחלקאי עושה זה רק לבחור איזה מהם הוא מעדיף שיתרבו בכל דור.
מה שדארווין הציע, זה שהטבע עצמו - גם בעל יכולת *מדומה* של בחירה. נכון, אין לו מוח חושב כמו שיש לחקלאי, אבל הטבע זה מקום די מסוכן לאורגניזמים ובמיוחד לכאלה שלא מתאימים לשרוד בו. יש חיידקים שעלולים להרוג אותך, חיות שעלולות לאכול אותך, אתה יכול למות ממכת חום, אתה יכול למות מחשיפה גדולה לקור.. כשהורים מייצרים מגוון של צאצאים, הטבע - פשוט בגלל שכל כך קשה לשרוד בו, בוחר מי מהוריאציות של הצאצאים יותר מותאם לסביבה שבו הוא חי ויכול להתרבות, ומי לא.
גם זה מאוד הגיוני כשחושבים על זה, אלו שפחות מותאמים לסביבה שלהם, ויש להם פחות סיכויים לשרוד מאחרים - ימותו יותר, ויהיה להם קשה יותר להעמיד צאצאים. כלומר, מה שקורה זה שאחרי הרבה דורות, יצורים נהיים יותר ויותר מותאמים להישרדות והתרבות בסביבה הספציפית שלהם.
וזה בעצם התהליך שדארווין קרא לו הברירה הטבעית.
כלומר מה שבוחר פה הוא לא בני האדם כמו בברירה המלאכותית, אלא הטבע עצמו. במקום אלו שהכי מותאמים לבני האדם שורדים, אלו שהכי מותאמים לסביבה שורדים. הברירות הם מה שהופכות את האבולוציה ל*לא* רנדומלית.
אני יכול לתת לך אינספור דוגמאות (אמיתיות) לברירה הטבעית אם תרצי וגם להסביר את זה יותר.
לפני מעל ל150 שנה, 2 חוקרים שנקראו צארלס דארווין, ואלפרד ראסל וולאס - גילו שניהם באופן עצמאי שמישהו שמכוון את אותו תהליך בכלל לא נחוץ, יש "כוח" נוסף עם היכולת לכוון אבולוציה רנדומלית כדי להפיק סדר, מורכבות והישרדות מוצלחת באוכלוסיות השונות. הכוח המדומה הזה נקרא "הברירה הטבעית".
דארווין חקר כל מיני חיות במסעות שלו וביניהם מינים שונים של צבים שנמצאו ביבשות שונות. מה זה אומר שהם מינים שונים? זה אומר שהאוכלוסיות האלו של הצבים - *לא* יכולות להזדווג ולהוליד צאצאים פוריים, על אף שהם נראים ככ דומים.
יש כל כך הרבה ראיות למוצא משותף (שאני יכול להסביר), ודארווין אהב אותם בזמנו.
הוא ראה שצבים באיי הגלאפגוס שונים מצבים באפריקה, אבל שני המינים האלו דומים שניהם באופן מדהים למין שחי בדיוק באמצע הדרך ביניהם בדרום אמריקה.
לפי התאוריה של מוצא המשותף, ככל הנראה אוכלוסייה של צבים מהמיקום המקורי שלהם בדרום אמריקה, הצליחו להגיע לאיי הגלאפגוס, ומצד שני אוכלוסייה אחרת של אותו מין הצליחה להגיע לאפריקה, והעמידו צאצאים כולם.
שינויים רנדומלים שנגרמו ממוטציות לאורך אלפי שנים, בסופו של דבר שינו את צבי האיים ואת צבי אפריקה כל כך הרבה, שהם כבר לא יכלו להיחשב לאותו מין (כלומר, הם לא יכלו להזדווג ביניהם יותר).
הרעיון הזה היה מאוד הגיוני לדארווין, חוץ מדבר אחד, הצבים לא היו סתם שונים באופן רנדומלי מהצבים הקדמונים, הם הסתגלו באופן מיוחד לסביבה על האיים.
בחלק איי הגלאפגוס יש הרבה צמחייה ירוקה ודשא.
הצבים שם גדלו להיות כבדים יחסית עם שריון בצורת כיפה. בחלק מהאיים האחרים יש קצת מאוד דשא, מה שמכריח את הצבים להאכיל את עצמם מקקטוסים שהטובים מביניהם - גבוהים יחסית.
ב"מזל", הצבים על האיים האלו מצוידים עם רגליים מורחבות, ושריונים שדומים לאוכפים, מה שנותן להם את היכולת למתוח את הצוואר שלהם גבוה יותר כדי להגיע לאוכל שלהם. זה כמעט כאילו מישהו פיסל את הצבים האלו במדויק כדי להתאים ולשרוד בסביבה המיוחדת שלהם, והרי שינויים רדנומלים לא יוכלו לעשות את זה.
דארווין נעזר בברירה המלאכותית שתעזור לו לענות על זה.
במשך אלפי שנים, חקלאים לקחו חיות וצמחי בר, ודרך התהליך של ברירה מלאכותית - הם פיסלו את יצורי הבר האלו ליצורים הרבה יותר מבויתים, שהרבה יותר מותאמים לשימושי בני האדם ולצריכתם. אולי התהליך איטי קצת, אבל פשוט.
אתן עוד דוגמא לתהליך הזה. אם צמח אחד יוצר 100 זרעים, רובם יגדלו להיות כמעט אותו דבר לצמח האב, אבל חלק מהם יהיו טיפטיפה שונים במאפיינים שלהם. חלק מהוריאציות יהיו לא רצויות (צורה קטנה, טעם מר, חולשה למחלות וכו..), וחלק מהוריאציות יהיו מועילות (עלים עבים ומתוקים יותר למשל). אם חקלאי מתיר התרבות רק לוריאציות הטובות ביותר של צמחים, שיצרו זרעים לדור הבא, שינויים *מועילים* קטנים לאורך הרבה דורות, יצטברו אל שינויים גדולים ומאוד מועילים, שבסופו של דבר יצרו ירק מאוד עילאי.
ברוקולי, כרוב, כרובית ועוד כמה סוגים דומים של ירקות - נוצרו מאב קדמון אחד של עשב שוטה.
האבולוציה שלו לכל הסוגים שאנחנו רואים היום הודרך בידי חקלאים שונים בעולם ליצירת סוגים שונים של צמחים. הסיבה שהדורות של היום כל כך שונים אחד מהשני (כמו למשל כרוב ניצנים וכרובית), זה פשוט בגלל שהם בחרו תכונות שונות (כלומר חקלאים שונים בחרו מאפיינים שונים שהם העדיפו).
מה שכן חשוב לציין, זה שהחקלאי לא יוצר שום דבר.
השינויים על ידי המוטציות הם אלו שיוצרים תכונות חדשות, כל מה שהחלקאי עושה זה רק לבחור איזה מהם הוא מעדיף שיתרבו בכל דור.
מה שדארווין הציע, זה שהטבע עצמו - גם בעל יכולת *מדומה* של בחירה. נכון, אין לו מוח חושב כמו שיש לחקלאי, אבל הטבע זה מקום די מסוכן לאורגניזמים ובמיוחד לכאלה שלא מתאימים לשרוד בו. יש חיידקים שעלולים להרוג אותך, חיות שעלולות לאכול אותך, אתה יכול למות ממכת חום, אתה יכול למות מחשיפה גדולה לקור.. כשהורים מייצרים מגוון של צאצאים, הטבע - פשוט בגלל שכל כך קשה לשרוד בו, בוחר מי מהוריאציות של הצאצאים יותר מותאם לסביבה שבו הוא חי ויכול להתרבות, ומי לא.
גם זה מאוד הגיוני כשחושבים על זה, אלו שפחות מותאמים לסביבה שלהם, ויש להם פחות סיכויים לשרוד מאחרים - ימותו יותר, ויהיה להם קשה יותר להעמיד צאצאים. כלומר, מה שקורה זה שאחרי הרבה דורות, יצורים נהיים יותר ויותר מותאמים להישרדות והתרבות בסביבה הספציפית שלהם.
וזה בעצם התהליך שדארווין קרא לו הברירה הטבעית.
כלומר מה שבוחר פה הוא לא בני האדם כמו בברירה המלאכותית, אלא הטבע עצמו. במקום אלו שהכי מותאמים לבני האדם שורדים, אלו שהכי מותאמים לסביבה שורדים. הברירות הם מה שהופכות את האבולוציה ל*לא* רנדומלית.
אני יכול לתת לך אינספור דוגמאות (אמיתיות) לברירה הטבעית אם תרצי וגם להסביר את זה יותר.
תורת האבולוציה של דרווין, או תיאורית הברירה הטבעית, אומרת שכל היצורים החיים התפתחו בתהליך מתמשך של התאמה לסביבה משתנה. אינדיוידים עם תכונות שעוזרות לשרוד ולהתרבות, מעבירים את הגנים שלהם הלאה, ובכך משאירים את אותם תכונות בפופולציה.
תכונות חדשות נוצרות בעזרת שינויים שקורים בגנים, השינויים האלה נקראים מוטציות. מוטציות, בין היתר, קורות בגלל טעויות בזמן העתקת גנים.
יש כמה דרכים שבהם נוצרים מינים חדשים. נגע בהתפצלות פופולציות, כאשר פופולציה מתפצלת בגלל סיבה כל שהיא, כמו שינוי אקלים למשל, כל חלק נמצא בתנאים שונים ולא מחליף גנים עם השני, ולכן הם מתפתחים לכיוונים שונים. אחרי שוני גנטי וחיצוני מסויים, הם מתחילים להיות מוגדרים כמינים שונים.
יש עוד הרבה מה להסביר, אבל זה כבר יוצא די ארוך בשביל סטיפס.
תכונות חדשות נוצרות בעזרת שינויים שקורים בגנים, השינויים האלה נקראים מוטציות. מוטציות, בין היתר, קורות בגלל טעויות בזמן העתקת גנים.
יש כמה דרכים שבהם נוצרים מינים חדשים. נגע בהתפצלות פופולציות, כאשר פופולציה מתפצלת בגלל סיבה כל שהיא, כמו שינוי אקלים למשל, כל חלק נמצא בתנאים שונים ולא מחליף גנים עם השני, ולכן הם מתפתחים לכיוונים שונים. אחרי שוני גנטי וחיצוני מסויים, הם מתחילים להיות מוגדרים כמינים שונים.
יש עוד הרבה מה להסביר, אבל זה כבר יוצא די ארוך בשביל סטיפס.
^^
וזה בדיוק כשאמרתי ששלי ארוך חח
וזה בדיוק כשאמרתי ששלי ארוך חח
היי היא ביקשה ארוך אני הזהרתי וגם היה לי כוח לזה
באותו הנושא: