זה בסדר להרגיש נחותה ולהרים ידיים על החיים בגלל שאני מאובחנת ברצף האוטיסטי ומתביישת בזה?

זה בסדר גמור! לא משנה אם את מאובחנת

אבל כמו שכתבו מעליי, תרימי לעצמך

זה הגיוני אבל בבקשה אל תתיחסי אל עצמך כאוטיסטית כי את הרבה יותר מזה ויש לך פוטנציאל כמו לכולם!

לא, כמויות עצומות של אנשים נאלצים להתמודד עם בעיות ומגבלות שיש להם - העובדה שאת אוטיסטית לא נותנת לך את "הזכות" לוותר על עצמך ולהרים ידיים. זו מגבלה, מגבלה גדולה. אבל אנשים התמודדו עם המגבלה הזו לפנייך, בבעיה הזו ברמה יותר גרועה. בבעיות גדולות מזו, הם התמודדו ולא ויתרו על עצמם - אז מבחינת אישור של החברה והזכות המוסרית לעשות את זה רק בגלל קושי, אין לך אותה. זה ככל הנראה יהיה לך יותר קשה, אולי הרבה יותר קשה, תלוי בתפקוד שלך. אבל עדיין יש לך חיים לחיות, דברים שאת יכולה להשיג והנאה ואושר שאת יכולה לחוות. לא משנה מאיזה כיוון את מסתכלת על זה, העובדה שאובחנת באוטיזם לא אומרת שיש לך שום זכות כזו. בטח ובטח אם זה רק אבחון, ואת לא מתנהגת "בצורה אוטיסטית". ברור לי שזה לא עובד ככה, הכוונה היא שיש גם אוטיסטים שאם לא היו אומרים לך לא היית מודעת בכלל לעובדה שהם על הספקטרום. וגם אם זה נוכח, ומקשה עלייך, זה לא תירוץ. להרגיש נחיתות כזו קשור לאישיות ולגישה שלך, זו לא פריווילגיה שקיבלת עם האוטיזם. את יכולה להתבייש בזה, זה הגיוני. אבל מכאן ועוד להרגיש נחיתות לוותר על החיים שלך? ממש, ממש לא. את לא בהכרח תוכלי להיות "כמו כולם", או להגיע ל"הישגים רגילים", אני לא יודע. אבל לחיים שלך יש ערך משל עצמם, בלי קשר לאנשים אחרים ואיך את לעומתם. את חיה את החיים שלך בהשוואה לעצמך, את לא קיימת רק בהשוואה לחברה ואת לא צריכה להגדיר את הערך שלך לפיה. תעשי את מה שאת יכולה לעשות, קטן או גדול, עדיין יש ערך בחיים כאלו. יש לי עוד מה לומר, אבל בתהליך הזה אצטרך לחזור על עצמי עוד לא מעט, דבר שכבר עשיתי, אז אעצור כאן.