אנשים עם חרדה חברתית, איך החרדה משפיעה עליכם ביום יום?

חרא

קושי לפנות לאנשים

לא טוב

יותר מדי לא טוב

אני אתן כמה דוגמאות.
זה מפריע לי ללימודים. למה? כי אני לא מסוגלת להיכנס לכיתה. לפעמים החרדה החברתית שלי כל-כך קיצונית, שאני לא מסוגלת להיכנס בכלל. בעיקר אם אני מאחרת, שאז אני כל-כך מפחדת שיסתכלו עליי, שאני פשוט מבריזה.
הרצפה של החדר שלי מכוסה בבגדים. כי כשאני מתלבשת, אני מתחילה לבכות שישפטו אותי, מנסה מלא אאוטפיטים, וזורקת הכל על הרצפה בבכי רק מהלחץ.
אני תמיד מגיעה למקומות 20 דקות מוקדם יותר, מחכה בחוץ, ומתכוננת נפשית. אבל אני לא מסוגלת להיכנס מוקדם יותר. ואם בטעות איחרתי, אני פשוט לא אבוא.
אני לא מדברת אם אני לא ממש חייבת. הייתי בכיתה וקראתי ספר, וילדה שאלה מה אני קוראת. שתקתי, והראיתי לה את הספר. היא שאלה על מה זה, והראיתי לה את התקציר. כשהגעתי לכיתה חדשה והמורה שאלה מול כולם איך קוראים לי, פשוט כתבתי את השם שלי על הלוח כי פחדתי לדבר.
ככה החרדה החברתית משפיעה עליי ביום יום.

אם אני מאחרת אני לא מסוגלת להיכנס לכיתה אני מפחדת לפנות לאנשים נגיד לבקש מהם לזוז קצת כדי שאני אוכל לעבור
אני מפחדת להתחיל שיחות עם אנשים

אני בקושי יוצאת מהבית בגלל זה ואני גם לא מדברת עם אנשים בכלל אני מרגישה כאילו המקום היחידי שבטוח בשבילי הוא רק החדר שלי

שואל השאלה:
מנחם קצת לראות שאני לא לבד בזה..

אצלי זה משתנה אני יכולה להיות הכי מלאת ביטחון ולהגיד מה שבא לי בכל הכיתה ומצד שני להרגיש מוזרה ולא לדבר הרבה כי אין לי שום דבר בראש

זה תלוי ביום, זה תלוי לאן אני הולכת, זה תלוי עם מי אני הולכת, זה תלוי כמה זמן. זה תלוי בהרבה דברים. כי לכל דבר יש קשר למחשבות שלי שבסופו של דבר הן אלה שמכניסות אותי ללחץ.
אני יכולה לדוגמא יום אחד לקום לבית הספר, להיות ממש בטוחה בעצמי, בידע שלי ובמראה החיצוני שלי. לדבר כשאני מרגישה צורך, לעשות מה שאני צריכה, וכמובן להרגיש בנוח עם עצמי.
ואני יכולה יום למחרת לקום לבית ספר, לפחד להיכנס לכיתה, להיות בטוחה שכולם מסתכלים עליי, להרגיש רע עם עצמי על כל שטות, לקחת כל דבר ברצינות רבה מידי, לשנוא את עצמי ממש.
אני לא יודעת בידיוק במה זה תלוי, אבל זה משפיע על החיים שלי במידה ניכרת. זה מעצבן שאני לא תמיד מצליחה לשלוט בזה.