4 תשובות
אני ממש מבינה אותך, אני במצב דומה עם אמא שלי וזה ממש לא נעים. אם עוד לא מאה אחוז וויתרת עליה, הייתי ממליצה ללכת לטיפול פסיכולוג/ית ביחד, זה ממש מלחיץ אבל זה אמור רק לעזור.
אם כבר וויתרת על לנסות, אז הנה מה שעוזר לי: לייחס חשיבות רק ב30%, להבין שזאת לא אשמתי, היא המבוגר האחראי, אם היא כועסת לתת לה ולא להפגע כי משהו בה לא בסדר. ולנסות בכל זאת להעריך את מה שהיא כן עושה בשבילי, פשוט להתחיל לחסוך כסף ולעבור מהבית כשתהיה הזדמנות
יש אימהות שאי אפשר לתקן, אבל זה לא אומר שאת צריכה לסבול מזה
עם כל העצבות שלי מאמא שלי אני יודעת שהיא אוהבת אותי מאוד פשוט לא תמיד יודעת לעשות את הדבר הנכון.
אם כבר וויתרת על לנסות, אז הנה מה שעוזר לי: לייחס חשיבות רק ב30%, להבין שזאת לא אשמתי, היא המבוגר האחראי, אם היא כועסת לתת לה ולא להפגע כי משהו בה לא בסדר. ולנסות בכל זאת להעריך את מה שהיא כן עושה בשבילי, פשוט להתחיל לחסוך כסף ולעבור מהבית כשתהיה הזדמנות
יש אימהות שאי אפשר לתקן, אבל זה לא אומר שאת צריכה לסבול מזה
עם כל העצבות שלי מאמא שלי אני יודעת שהיא אוהבת אותי מאוד פשוט לא תמיד יודעת לעשות את הדבר הנכון.
אנונימית
יוווו זה נשמע מאוד עצוב וכאוב תנסי פשוט פחות ליצור איתה אינטראקציה
שואל השאלה:
וואי כן זה פשוט סיוט... אני יכולה לעוף מהבית וללכת לאוניברסיטה שנה הבאה ואז להיות במעונות הבעיה שאני לא יודעת איך להתנהל בעולםם זה כזה מתסכל :(
וואי כן זה פשוט סיוט... אני יכולה לעוף מהבית וללכת לאוניברסיטה שנה הבאה ואז להיות במעונות הבעיה שאני לא יודעת איך להתנהל בעולםם זה כזה מתסכל :(
אנונימית
מבינה אותך. גם אמא שלי אוהבת יותר את אחים שלי וכל הזמן מחפשת איך לריב איתי ותופסת אותי על קטנות ואם נופלת לי אפילו גרב מהסל כביסה היא צורחת עלי כמו לא יודעת מה.. גם אני צריכה ייעוץ בנוגע לזה
באותו הנושא: