אנשים שכותבים סיפורים, איך אתם מצליחים להיות אובססיבים לסיפור שאתם כותבים??

כנלל
אני פשוט עושה הפסקות של כמה זמן וכשבא לי אני ממשיך
צריך באמת למצוא משהו שמתחברים אליו

תנסי לכתוב על משהו שאת באמת אוהבת ומתחברת

לכי למקום עם רעש מונוטוני כמו ים,או אפילו מאוורר שזז מצד לצד ותעציי עיניים.המוח יעשה את השאר

אני אובססיבי רצח לשירים שלי
אני פשוט מת עליהם, הם כמו הילדים שלי.
זה פשוט בא לי בטבעי להיות אובססיבי אליהם, לא יודע איך להסביר במדוייק

אני פשוט צריך מאוד לאהוב אותו בשביל זה ולהזדהות עם הגיבורים שלי

לא מצליחה
אני פשוט עושה את זה מתי שבא לי כדי לא להפוך את זה למשהו שאני חייבת לעשות

אף פעם לא הייתי אובססיבית לשום ספר שכתבתי ועדיין הוצאתי לאור ספר וכתבתי מלא ספרים בוואטפד

אני לא מצליחה.
זה תמיד בא בפרצי השראה.
אני כבר כמה חודשים לא כותבת באופן רציף סיפורים אבל לרוב תגובות חיוביות עזרו לי לשמור על מוטיבציה ודרבון.

כי זה משהו שאני יוצר וזה מגיע מהלב אז אני מכור לזה

תמיד עדיף מההתחלה לכתוב על משהו שמושך אותך כדי שיהיה לך את הרצון להמשיך
וגם אם קצת משתעממים לנסות להתמיד לכתוב כמה שיותר

הרעיונות פשוט זזים לי בראש במהלך היום, אז כשעולה לי משהו שתופס אותי אני מהר פותחת את הפתקים בטלפון וכותבת.
ככה זה גם יוצא לי עם תשוקה (ואני לא סתם מכריחה את עצמי לכתוב ולהמשיך) ונכתב עם התעניינות אמיתית ורצון אמיתי להמשיך, וזה מתבטא גם בטקסט.

אני מנתחת כל מילה, הופכת את זה למונולוג, נותנת למישהו לתת מבט קטן ולשאול אותו מה הוא חושב.. זה מעלה את הבטחון נותן לי כוח להמשיך

שואל השאלה:
אני כותבת על משהו שמעניין אותי

אני לא מצליחה להיות אובססיבית רק כי אני חושבת יותר מדי ורוצה שזה יהיה מושלם ככה שאני מפסיקה באמצע כי אין דבר כזה שלמות

שואל השאלה:
אם אני כותבת חצי שעה ביום ולפעמים בכלל לא זה גרוע?

זה ממש טוב
חצי שעה זה ביום זה מעולה לפעמים אני מזניחה את הסיפור שלי במשך ימים שלמים

לשמור על המטרה לכתוב ספר זה אתגר גדול שדורש המון מוטיבציה, זמן והתמדה.
אישית אני אדם מאוד פרפקציניסט, שלוקח לו הרבה זמן להסכים על הניסוח הנכון שיצייר את הסיטואציה כפי שהיא נמצאת בדמיון שלו.
לעומת הרצון לסיים ספר, יש המון הסחות דעת בחיים הפרטיים שלי שגורמים לי לאבד חשק לכתוב ומקשים עלי להתרכז.
אני מעדיף לא לכתוב בזמן לחץ, כדי לא לחבל בהתקדמות שלי וליצור לעצמי שגיאות שידרשו תיקון בעתיד.
המלצה שלי בשביל להשאיר עניין בספר שלך תשלבי חוויות בעלילה מהחיים הפרטיים שלך, ככה הספר גם יהיה מקום מפלט שבוא את יכולה לשתף חוויות ותחושות שמעמיסות עליך כדי לעזור לך להמשיך לחזור אליו

לא מצליחה
יש לי רגעים שאני כותבת מלא ומתרגשת עם הדמויות וזה
וברגע השני אני חושבת שזה הדבר הכי קרינג שכתבתי בכל החיים שלי

לדעתי, לכתוב על דבר שאוהבים ועל דבר שמעניין אותך
והכי חשוב, לא להכריח את עצמך לכתוב ולכתוב רק כשאת יכולה וכמה שאת יכולה
כי אם כבר כותבים, אז כותבים בכיף ולא כי חייב
זה אף פעם לא חייב

וואו, שאלה מעניינת.
אני אישית הבנתי שאובססיה זה לא טוב, גם אם זה אומר שאני אסיים את הסיפור. אני לא מחפש אחר תשוקה, כי היום היא נמצאת מחר כבר לא.
ההמלצה הכי טובה שלי זה לחפש אחר סקרנות. מה מעניין אותי בזה?
אם יש תקופה ארוכה שאני לא כותב, אני מבין שלחצתי על ההשראה שלי יותר מדי. אני עושה דברים יצירתיים אחרים כמו נגינה, בישול או כל מה שבא לי על מנת להחזיר את הסקרנות והפליאה לכתיבה.

שואל השאלה:
לא חייב לכתוב ארבע שעות כל יום?

שום דבר לא חייב

תכתבי מרצון או שאל תכתבי בכלל
זה לא עבודה, זה תחביב

לגבי הלהכריח את עצמך, אני מתחבר ולא מתחבר.
את צריכה לפנות לזה זמן למשל שעה ביום חצי שעה או עשר דקות שאת תהיי מול זה. אפילו רק לבהות. זה מעולה.
אני מאמין שכיוצר, הכתיבה היא חובה שלי. כאשר אני לא כותב - הדרמה משתלטת על החיים שלי. כאשר אני כותב הדרמה נמצאת רק בסיפור.
לכן, ליוצרים הכתיבה היא חלק משמעותי מחיי ומדרך הביטוי שלי.